לפני 4 שנים. 22 באוקטובר 2020 בשעה 15:38
כשהיא אומרת לי, שאולי הקשר שהכי נכון עבורי עכשיו, הוא קשר שונה מכל מה שאני מכירה, אחר מכל הקשרים שהייתי בהם.. בשניה הראשונה אני מרגישה שהקרקע קצת נשמטת לי מתחת לרגלים. אבל אז אני ממוללת את המילים שלה בראש ונותנת לצלילים שלהן לשקוע, ואני קצת מצליחה להבין מה שהיא אומרת. וזה לא שהצורך בסבמישן לא בוער אצלי, והאינטימיות הזאת, עם העוצמות שיש רק כאן. וזה לא שאני לא זוכרת את ההתמכרות הזאת לסגידה, והחוסר אונים והכניעות והרצון לרצות וזה לא שddlg כבר לא מחרמן אותי בטרוף, אבל אני מבינה. וזה קצת כמו לשהות בהוויה של כאן ועכשיו ולהרגיש את מלוא הנוכחות שלי שקיימת, להכיר בקיום שלה ולא לרצות לשחרר..
