לפני 4 שנים. 26 באוקטובר 2020 בשעה 19:26
לפעמים אני בכיינית, באמת האמת בכיינית,לא בכאילו..בכיינית על אמת, עם עיניים נפוחות מדמעות, אף נוזל ואיפור מרוח. לדוגמא , ביום ראשון של אחרי אותו סופשבוע שבו הבנתי שפרידה זאת האפשרות היחידה שנותרה, בכיתי. או אחרי שנשבר לי הלב בפעם האחרונה, ממש מיררתי בבכי. גם בכיתי כשהבנתי שטעיתי ומה שאני רוצה לא תואם את שלו.
וכשאני בוכה מה שאני הכי צריכה זה חיבוק, עוטף כזה, חזק, כזה שאני הרגיש, בלי מילים, שהכל יהיה בסדר. כזה שאפשר למרוח עליו את כל מה שנוזל ממני באותו הרגע, כזה שאפשר להתחפר בו.
הבעיה שרוב הפעמים שאני בוכה, זה לבד..
שנייה, מביאה טישו.
