אני יושבת במרפסת, האויר של הערב עם הצבעים הכי יפים שיכולים להיות, אמריקנו והסיגריה היומית שאני מרשה לעצמי. בלי הפון, הוא רחוק ושקט ובלי שום notifications, הורדתי אותן. מאז הסרט המטריד ההוא בנטפליקס אני מסתובבת עם פון אילם ועם תחושה שלא מחפשים אותי, שלפעמים היא נעימה לי ולפעמים קצת מטרידה.
אני חושבת על הדברים שהוא כתב לי בטינדר. וזה הרי לא שאני נמנעת מסקס וזה לא שאני מחפשת מי לאכול איתו ארוחת ערב, בבית, מול הטלויזיה..וכל אלה שמצהירים מראש, על זוגיות, אמיתית, מונוגמית, פרק ב' או ג'...לא באמת מגיעים להשתמש ב ז' ...בטח לא איתי, בטח לא כרגע.
ועדיין יש בזה משהו קצת צובט..אולי זאת ההחלטיות הזו, שמפלרטטת עם הדואליות שבי, מצד אחד כל כך מושכת אותי ומצד שני כל כך מפחידה..כי מה יהיה אם..אם אני אקשר, אם אני ארצה עוד, אם אני אפגע?! האדומים שבחוץ ,במרפסת, מתחלפים עם סגולים כהים שהופכים חשוכים..סעמק כל כך מוקדם, ואני נזכרת בשמש חזקה של שש בערב שהיתה מסנוורת ולוותה בעוד נשיקה ועוד חיבוק ועוד דרופ שמגיע, עוד לפני שאני מספיקה להעביר לשלישי.
וכן, נוהגת על ידני..
