זוטות

יש רגעים שבהם אני מצליחה לרוקן את המוח מכל מחשבה, יש את המדהימים של ה"כאן ועכשיו",  שמתקיימים בבועה הממכרת, שרק מהמחשבה על העדר שלה עולה בי הקריז.

יש את אלה של ה'נוכחות המלאה' תוך כדי עשייה ויש את אלה שעולים כשאני צפה חסרת מעש, בעיקר מול הנוף של האפורים כחולים שלי. ואז יכולה לצוץ מילה, מושג, חלקי משפט..שמסתובבים אצלי ומקדמים הבנה.

כמו שדוגמא המילה 'שאריות', וזאת לא מילה שאני אוהבת, לא רוצה אותה, היא לא מתאימה לי. לא באוכל, לא כספיח של משהו ולא מול בני אדם. אני צריכה הכל, לתת, לקבל, להיות, כל הגודל הזה בשביל להפוך לכלום, לילדה, לזונה וחברה הכי טובה שלך בעולם. בשביל להפוך להיות זו, שתשבור לה את הלב. 

ואז עולה בי, כל אותן שאריות שנשארו בי, משפטים שאמרו ונחרטו, מבטים שקבלתי, מילים שעדיין יכולה גם להרגיש. 

מתבאסת על החורים הגדולים בפילטר.