לפני 3 שנים. 16 ביוני 2021 בשעה 19:18
פעם, בחיים אחרים, תוך שאני מתכרבלת בשקע של עצמות הבריח שלו, אמרתי לו שאחת התחושות שהכי קשות עבורי ומפחידות זאת תחושת הבדידות. הוא הסתכל לתקרה ותוך כשהוא מלטף לי את הראש אמר , שבדידות זה בעצם מצב קיומי.
אני זוכרת שעקמתי את הפה, קצת כמו ילדה שלא מרוצה מהתשובה שקיבלה. 'מה? למה? לא הבנתי...' ניסיתי למחות. 'ככה זה' הוא פסק.
היום באמצע היום עבודה, קבלתי שיחה עם הודעה משמחת כזו. הודעה שמכנסת לתוכה את המהות המקצועית שלי. מין הודעה שמלטפת את האגו, מעלה חיוך וגורמת לגב להזדקף.הודעה שווה.
ואז נזכרתי, בו. נזכרתי בשקע ובריח ובליטוף על הראש. נזכרתי בשיחה,
נזכרתי ואז הרגשתי עד כמה בדידות זה בעצם מצב קיומי :(
