לפני 3 שנים. 27 ביוני 2021 בשעה 18:58
היום הרמתי לעצמי להנחתה והיא לא איחרה להגיעה. היא הגיעה כמו שחוטפים כדור באמצע הפנים, ככה על האף. כזה שבשנייה העיניים מתמלאות בדמעות גם אם לא רוצים. כזה שלא ניתן בכלל לעשות כלום חוץ מלקלל ולתת להן לרדת ולקוות שהן יצליחו לשטוף את הכאב החוצה. וזה לא שלא ניסיתי על עצמי את כל האפשרויות לפני, וזה לא שלא עסקתי בהנמכת ציפיות. באמת שניסיתי, אבל הבעיה שאני יותר מכירה ב'להתחיל מהר ואז להגביר' וזה עובד פחות טוב עם הפחתת ציפיות.
בדרך עוד הצלחתי להחזיק את הדמעות בפנים, גם אחכ עוד הצלחתי לשמור על פאסון ולהחליף נושאי שיחה.
אחר כך, אחר כך כבר לא..
