זוטות

ואז זה נפתח.

המערבולת שבתוך האגם הכתום גורמת לאנרגיה להתפרץ ממנו כמו לבה שמכילה את הכל. כמו גרגר אורז אל מול ההכל. 

ואז האור מקבל ריח של קטורת ופרחים  והריח צבע סגול מנצנץ ואפשר לשמוע את הסגול הבוהק שזורם בתוך הנקיק מפכה בו משמיע צליל פכפוך.

ואני שמועת שהם אומרים לי לצעוד, לעברו, להיכנס פנימה לבדוק, אבל  המערה קוראת לי, אני ממש יכולה להרגיש את הטעם שלה, ושם בפנים אני יודעת, מרגישה  שמכאן אני לא אצא, לא יצאתי.  כי פעם נשים כאלה שרפו על המוקד.

והם כל כך קטנים וחסרי חשיבות והאש לא שורפת ולא יכולה לכלות.

ואין כאן,  כאן  ואין עכשיו ולא אז וגם לא מחר.

והאנסופיות זורמת,  דרך המראות.