לפני שנתיים. 9 במרץ 2022 בשעה 12:48
כתבתי לפני 3 שנים, יום אחרי היום המפגר הזה שנקרא יום האישה....פאק, הזמן רץ כשנהנים..ואוולה..same shit.
התאפקתי...יום שלם התאפקתי..
לא, לא קיבלתי פרחים, גם לא שוקולד, לא בובת דובי מפגרת עם לבבות ורודים או שרשרת עם חריטה של 'לנצח'..
ומצד שני גם לא קיבלתי העלאה במשכורת כך שהשכר שלי לא הושווה לשכר של הקולגה עם הטוסטסטרון, ולא, שוב לא התייחסו לניתוח העומק שבדברי ברצינות הראויה רק כי גוון הקול שנשמע היה קול נשי, מעט ילדותי..
והיום הזה...היום הזה, הנציח שוב את הטמטום של הסתכלות מגדרית ואת חוסר ההבנה הבסיסית שכל עוד נזדקק ליום כזה, נעלה אותו על נס ו'נחגוג' את הנשיות רק בשל הנשיות.. נחזק את אי השויון כך שנוכל לזעוק עד כמה היום הזה נחוץ כמו מעגל קסמים קפקאי.
שיט מכל הלרלרת הזאת נמרח לי הלק..