בימים האלה אני הרבה עם אהוד בנאי והפליטים באזניות. אין מה לעשות , חסד נעורים, נוסטלגיה. וסתיו זאת עונה נוסטלגית..
אומנם שיצא 'האידש ראסטמן' פחות עניין אותי. אבל שיצא האלבום הראשון..אוואווו כמו פיצוץ למוח ואז הייתי בגיל שהמנטלי תאם את הכרונולוגי, כמעט. והפיצוצים למוח הגיעו ברובם רק מהי טבעי וממוזיקה טובה.
אני זוכרת בהפסקה, אחרי מעבדה בביולוגיה, שיואל מספר לי , בזמן שאני מחרישה 'נובלס', על התקליט שהוא קנה, על המוזיקה, והדיסטורשיין, ועל יוסי אליפנט, וגיל סמטנה, ששנים אחכ עוד היה לי איתו רומן בלי שהוא מודע לזה, וז'אן ז'אק ונועם הלוי.
אני זוכרת שאני אומרת לו, שראיתי אותם אתמול, בגן שמואל ב'מאמי'. ושיוסי אלפנט תקע גרפץ על הבמה, בצד, בסוף של 'הפאב הזה הוא גוטה גוטה..' ויואל מסתלבט עלי ושואל עם הייתי עם חולצה של 'נוער רץ' ,כי זה מתאים לכל הקיבוצניקים השמאלנים שאני מסתובבת איתם ומתי אני כבר אפסיק עם הסגריות המגעילות האלה, ואם כבר, שולץ, הקומונר של הנוער העובד גאל אותי מבתולי. ואני מסמיקה.
לאורך השנים, ראיתי את אהוד בנאי מליון פעמים, במליון לוקשניים, כמעט תמיד זה היה עם אותו האיש. כמעט תמיד ביקשתי ממנו לצעוק באמצע של 'זמנך עבר' לפני הבית האחרון, כשיש חלק אינסטרומנטלי ארוך, ולשאול 'מה עם פיקסמן?' וישר אחרי זה שנגמר השיר, לצעוק 'עיר מקלט' מהפחד שהוא לא ישיר את השיר שאני הכי אוהבת בעולם. אני לא אוהבת נוסטלגיה, ולא את הסתיו. וכן את אהוד בנאי, ואת 'עיר מקלט'.
ובא לי מי שיצעק עבורי 'עיר מקלט' בהדרן, כי אני חוששת שהוא לא ישיר את השיר שאני הכי אוהבת בעולם, אבל מתביישת.
