לפני 6 שנים. 8 בינואר 2018 בשעה 19:28
הפינה הזו שלפני ההתנפצות...
זו שבה את זורקת את הכל, מוציאה סיכה דקה ומפוצצת את הבועה השברירית שהולכת ונארגת לאט לאט,
מוצאת סדק דק ומתחילה להרחיב אותו, להכניס לתוכו מחשבות, ספקות, הרהורים. המקום הזה שבו שקט מוחלף באי ודאות, רטיבות מוחלפת בתהיה, רצון בספק.
וגעגוע, געגוע מוחלף בגעגוע...