זוטות

נקודות חיבור מגניבות אותי, הרגע הזה של המעבר...השניה שבין השינה ליקיצה, בין ספיגת החום הבלתי אפשרית לעומת השניה שבה נוגעות קצות האצבעות במים וצינה שוטפת את הכל. המקום של הסף שכמעט ונושק לשיא.

אני מנסה לבודד את אלפית השניה הזו, לזקק אותה להפוך אותה לאנסופית..לספוג אותה לתוכי לתת לה לזרום לנוע להעריך את הרגע להאריך אותו..

להמתין בשקט ללא צפוי.