לפני 6 שנים. 24 באוקטובר 2018 בשעה 14:57
טעיתי, באמת טעיתי,
לא קורה לי הרבה..אבל טעיתי, ורע לי וכואב ונשבר לי הלב וריקה לי הנשמה. ולא נותרה בי טיפת ציניות להתעטף בה ולא שום אמירה סרקסטית לאחיזה. רק אמת עירומה, צורבת וכלבה אחת להאשים.
ואני יודעת שזה דטרמינסטי וחסר סיכוי ובלתי נסלח. והחומות רק ילכו ויערמו והביצורים יחוזקו ועוד שכבה תתווסף לצלקת.
פעם שאלת אותי 'איפה הבית?'
-חסרת בית.
