לפני 4 שנים. 29 בדצמבר 2019 בשעה 16:13
כשהשעון מצלצל אני עוד מנסה לאחוז בשאריות החלום, זה לא התוכן שעוד צרוב לי אלא התחושה שמלווה אותו משהו שנע בין בית לשייכות לכאב, משהו שמרפרף אצלי עם חום ועם הרטיבות הזו שמתפשטת ומתחילה לפעום. ואני כל כך, כל כך.. לא רוצה לשחרר.
בדרך האפורים של הים והאופק מתמזגים יחד ויוצרים תמונה אינסופית, כזו שגורמת למבט שלי לסטות ולמחשבות לנדוד, אני מהרהרת על החודש שבפתח ועל עד כמה אני לא אוהבת אותו, ותוהה לגבי עובי השחפץ שידרש ממני השנה, וזה לא האמונות התפלות, טפו טפו טפו, אבל עם ניסיון עבר לא ניתן לתווכח, גם אם הוא רק של ארבע שנים.. כי זה כבר כמעט כמו הוכחה מדעית.
והיום מתנהל ועובר וכבר תכף עוד לילה וכל כך קר לי בלבד.
אז.. ברכות לכל החוגגים החודש שתהיה לכם עוגה טעימה, הרבה מתנות, אושר ושמחה..