שיייייי אני שומעת את ארז צועק מאחורי כשאני עוברת במסדרון הפתוח, הגשם הזויתי שיורד באלכסון, חודר פנימה ומרטיב לי את הפנים...אני חצי מסתובבת אליו, מחבקת את עצמי היטב ומהדקת את המעיל הרכוס כולו..קר לי.
'ממממ?' כל כך קר שאני לא מעיזה לפתוח את הפה על מנת להפיק מילת שאלה שלמה.
'שי, את ניראת היום קורנת, עשית משהו?'. הוא מתקדם לעברי, מניח את ידו על זרועי, ארז גבוה ממני בלפחות שני ראשים, אני מרימה את מבטי, מסתכלת עליו דרך הטיפות שמרטיבות לי את העדשות של המשקפיים ומפריעות לי לראות, ומחייכת..חצי חיוך, קטן כזה שהוא גם קצת מוחמא, גם קצת מובך וגם הרבה משתומם.
'לא, באמת...עשית משהו? התחלת לצאת לדייטים? חזרת לאקס? הסתפרת? ..באמת, מפרגן לך, זה ניראה טוב עליך.'
עכשיו אני כבר מחייכת לארז, אומרת לו תודה גם עם העיניים, וזה חיוך לא גדול, אבל אמיתי ואותנטי וכל כך, כל כך ונילי.
אני ממשיכה ללכת לכיוון החדר שלי..כשאני שומעת את ארז מוסיף בקול שקט יותר אחרי...'שיי זה באמת יפה לך ...' אני מסתובבת לעברו ואומרת 'יה מצחיק אחד..'
ומתרחקת משם.