-אז מה שלומך?
- אתה יודע אך זה..כמו אצל כולם ימים יותר טובים פחות..
- כן, כן אצל כולם אותו דבר..
- האמת?
- ברור רק האמת...
- האמת שהמצב שלי חרבנה, באמת באמת חרבנה..שני שלוקים מהיין , בעצם קצת יותר.. זנקס אחד..וכל השיט יוצא החוצה..ופטפטנית...אני הופכת לכזאת פטפטנית ..חופרת..ממש ממש חופרת.. אתה מכיר את המבחני אישיות האלה, שבנויים ככה שבשאלה 40 אתה כבר מסיר מסכות..אצלי זה מגיע בכוס שניה, בייחוד על בטן ריקה..כי אני לא אוכלת רגשית..לא, לא, אני צמה ומתאמנת רגשית..האמת יין מעולה, באמת מעולה, היה אמור להשתה במקום אחר, בזמן אחר...אבל לא חראם? מי יודע מה יהיה? אוף אלכוהול תמיד עשה אותי חרמנית.. יותר מתמיד.. ולא, אני רוצה איתך סיבר סקס ולא, לא בא לי לפתוח מצלמה, לא,לא לא בא לי..כי אם בסוף אני זו שצריכה לדאוג לעצמי..אז לבד. ואני ממתינה שהחרמנות הזו תעבור. והאנלוגיה היחידה שעולה לי לראש מסתכמת בתהיה לגבי מידת החרמנות שהיתה בגטו...וזה רע כל כך רע....
ואתה יודע אך זה יש ימים טובים וכאלה שקצת פחות..
כמו אצל כולם...