זוטות

טרום עידן הקורונה החיים שלי היו ניראים אחרת, הם היו מבוזרים יותר, קצת התפרסו גאוגרפית...הפגתי בדידות במקום אחד, חרמנות באחר, פרקתי ציניות מול כמה ואת העגמומיות הפגתי בהרבה זעה ..ולפעמים גם בקריאת מודעות אבל, את הרעש והרעב, זה שמציק ומוציא משיווי משקל..זה, זה נו אתה מכיר?.הרעש הזה של החסר, כן בדיוק זה, אותו ניסתי לקבור עמוק שיצא רק בזמן ובמקום הנכון, מול הנכון...כשאני חושבת על זה אולי הביזוריות הזו היתה כי לא היה לי בית לשים את הראש...

ועכשיו...אני במקום אחד פורקת בדידות,מפיגה חרמנות, מזיעה דכאון ובודקת את מספר הנבדקים והנפטרים החדשים..

ועדיין הומלסית...