לא מזמן פירסמתי פוסט על התכונות שלי.
מאוד הציקה לי תכונה אחת שכתבתי, כתבתי שאני מאוד פתוח וחשוף בפני אנשים. אבל עד גבול מסוים שאותו אף אחד לא עובר.
בת זונה... רק בגללך אף אחד לא עובר את הגבול הזה. אני כ"כ רוצה שמישהו או מישהי יצליחו להגיע אלי, כ"כ רוצה, ורק בגללך אני כבר לא סומך, רק בגללך אני לא מסוגל להיקשר באמת.
אני מניח שלכל אחד יש את הטראומה שלו בחיים, טראומה שגורמת לו לבנות סביבו חומות בטון שיגנו עליו בעתיד. גם בקהילה הזו אני פוגש הרבה אנשים אשר חוו אירועים טראומטים שצילקו את נפשם לכל החיים. אחד גדל בלי הורים, אחת נאנסה, השלישית הייתה מנודה מבחינה חברתית וכך הלאה.
את הטראומה שלי. כן.. את.
אולי זה סוג של משחק בשבילך, ואולי את פשוט רעה. האם באמת יכול להיות שאת לא מבינה את הסיוט אותו אני עובר בגללך? האם באמת אינך קולטת כמה השתנה מסלול חיי בגללך? כמה אני מנסה לרוץ לברוח אבל דורך במקום בלי אפשרות לזוז?
ולמה? אלוהים, למה? למה עשית את מה שעשית? למה את בוחרת להמשיך לעשות זאת???
את גורמת לי עד היום לא לסמוך. לקבל הכל בספק.
אני תמיד משאיר חדר קטן בפנים, חדר שהוא שלי בלבד ומכיל הרבה ספק ועין נוספת שבוחנת איפה הולכים לתקוע בי סכין בגב, והיכן מסתתרת הרעה הבאה. גם כשאני באמת אוהב לא מצליח להתמסר רגשית במאה אחוזים. תמיד מוקף חומות שדרכן איש אינו יכול לעבור, חומות אשר מקיפות את הגרעין הקשה של נפשי ועוצרות את כל מי שמתקרב, עוצרות אותי מלהתקרב...
הנה אני מוצא את עצמי כותב את התכונות של עצמי ולא אוהב את מה שאני כותב, הרבה מזה בגללך. בת זונה !!
פעם האמנתי שהאנשים מטבעם הם טובים, רק דרכם לפעמים משתבשת ויוצא משהו רע. היום אני יודע שיש אנשים רעים. אנשים שכוונותיהם רעות, מעשיהם רעים והאושר שלהם מגיע כשהם רעים לאחרים.
הלוואי ומעולם לא היינו נפגשים, הלוואי והייתי יכול להעלים אותך מן העולם הזה.
בת זונה !!
לפני 19 שנים. 20 ביולי 2005 בשעה 8:03