המשך לפוסטים הקודמים:
עלק חברים עלק...
התקשרתי לכולם- אחד אחד אבל אפילו אחד לא הסכים לבוא איתי עכשיו לשם. אף אחד לא פוחד אבל עדיין כולם מוצאים תירוצים... אחד עייף מידי, שני באמצע סרט בדי.וי.די, לאחר כואב הראש, ושני אלה כבר במיטה ואין להם כוח להתלבש. אחלה חברים מצאתי לי, כאלה שיהיו שם בשבילי כשאצטרך אותם. כאלה שאפשר לסמוך עליהם שלא ישאירו אותי לבד באחד מרגעי המשבר הקשים שידעתי.
הדבר היחיד שבא לי לאחל להם זה שיגלו שכל חבריהם טובים בדיוק כמו שהם חברים טובים שלי כרגע.
אם היה מישהו שטוען שפוחד.. שמסוכן.. מילא. זו גם הדילמה שלי אבל מעצבן לגלות (וגם קצת מכעיס) שברגע כה קשה, כאשר אנשים מבינים כמה חשוב לי וכמה צריך אותם הם לא מקריבים בשבילי אפילו מעט והסיבות שלהם הן "אין לי חשק", "אין לי כוח", "לא בא לי עכשיו" וכו'.
חברים, איך אפשר בלעדיהם.... כמה טוב שהם כאן בשבילי.....
לפני 19 שנים. 25 ביולי 2005 בשעה 20:46