מין הוא לא מעניין. המיניות היא המעניינת.

הייתי, כיסיתי, היה לא-סימפתי בעליל, וזהו. לא רוצה לכתוב על זה יותר. זה כבר מתחיל להימאס עלי להתבוסס בזה, פשוט למצוא פיתרון לעניין הקבר, אולי מלט, אולי אבן גדולה, אולי גדר... למצוא את הפיתרון וליישם אותו. חלאס לכתוב על זה. מעכשיו אתמודד בעצמי עם עצמי.

הרבה אנשים אמרו לי לאחרונה שאני צריך לשמור על פרופורציות. חלק מהאנשים האלה הם אנשים אשר מילותיהם שוות לי כקליפת השום וחלק הם אנשים חשובים שאני מעריך את דעתם. באופן אישי אני לא רואה את הדברים האלה כדברים שיצאו מפרופורציה. אולי אמרו לי את זה כי לאנשים שונים יש סדרי עדיפות\חשיבות שונים. למשל בעיני ישנם דברים שחשובים מאוד בשבילי ואשר לאנשים אחרים יהיה קשה להתחבר לזה או להבין את זה. איני חושב שעצם העובדה שאני מבטא את צערי\כעסי\ושאר רגשות בעניינים שלא מטרידים את רוב האנשים צריך להשתמע כאילו אני מוציא מפרופורציות. אני אפילו יחסית מאוזן כי מדברים גדולים שחשובים לרוב האנשים אני בד"כ לא עושה עניין גדול. כזה אני, חשובים לי מאוד הפרטים הקטנים, הם מעידים על השקעה, הקרבה, כנות, אמון תשומת לב ועוד הרבה דברים.
אני צריך לחשוב על הדברים, אולי הם צודקים. אולי אני באמת הוצאתי כמה דברים אל מחוץ לפרופורציות המתאימות להם. יצא לי לקרוא את הבלוג שלי בשבועיים האחרונים וגיליתי שאני מתאר שם אסון אחרי אסון (לפחות בשבילי הם "אסון"). אם לשפוט על פי הבלוג שלי אז החיים שלי הם פאקינג טלנובלה והכל רע ותמיד קורה משהו. אז נכון, באמת התקופה האחרונה "התברכה" לה בשפע של מבחני התמודדות מקטן ועד גדול. נכון, במקרים מעטים איבדתי את האחיזה שלי בהתרחשויות. נכון שלפני שבועיים הייתי בטוח שאני על הדרך הנכונה להגיע למי שאני רוצה להיות, להרגיש כמו שאני מעוניין להרגיש ונכון שכרגע זה כבר לא ממש נראה כך (למרות שעדיין ברור לי שזה כך, פשוט הדרך קשה משציפיתי). עם זאת, אני כותב על הדברים שעושים לי רע. לרוב איני כותב על הדברים שעושים לי טוב וזה בגלל שהצורך לכתוב מתעורר אצלי כשרע. לעיתים הוא גם קופץ לביקור כשצריך להביע את עצמי בנושא מסויים או אפילו (רחמנא ליצלן) כשטוב לי, אך לרוב אני כותב כשרע ולכן אולי זה נראה לאנשים ולפעמים גם לי שאני יוצא מפרופורציות.

רציתי להבהיר דבר אחד. הפרופורציות הן שלי! ולכן איני יוצא מהן. כל עוד איני כותב דברים שקריים וכל עוד אני נצמד לתיאור רגשותיי הפנימיים – קשים ככל שיהיו, איני יוצא מפרופורציות, מהפרופורציות שלי. כשמשהו לא פרופורציונאלי אז הוא לא מסתדר מבחינת הגודל שלו עם כל מה שמסביבו. הוא אינו מתאים לציפיות שנוצרו כתוצאה מבחינת כל ה"מסביבו" הזה. אז אני איני יוצא מפרופורציות כי כשכואב לי אני נותן לזה להישפך החוצה. איך שיוצא ככה אני מרגיש.
להקת Counting crows היטיבה לתאר זאת באחד משיריה:
I suppose if it's shit came out-then I suppose that it's shit went in" "

אם איני מובן זה בגלל השעה. עכשיו כבר 05:15 ואני עדיין ער. ספק לא נרדם בגלל מחשבות, ספק ממתין לה שתחזור, שנדבר... מקווה שזה עוד יקרה היום, יודע שכנראה שלא....
לילהבוקר טוב