קר לי!!
לילה בירושלים, סוף אוגוסט. פתאום קר.
הצמרמורת מושכת אותי אל הרהורים של חורף, אל ההבנה שבלי ששמתי לב הקיץ כבר נגמר (כמעט) והחורף שוב מתחיל.
חורף,
בחורף שעבר היינו יחד. היינו מתכרבלים בשמיכת הפוך הכבדה שלך, ערומים ומחובקים, הייתי אז נוגע בעורך, מלטף בעדינות את כל גופך...
היינו קמים ביום שבת בבוקר ומתחממים בעזרת מרק בצל מוקרם ש*** הייתה עושה ואת היית שמה בו המון גבינה צהובה...
היינו פותחים חלון ומביטים על המבול- אני הייתי נושם את האוויר הקר ומחייך חיוך של תודה, חיוך של אושר - ואילו את היית דוחפת את ראשך תחת כתפי, להסתתר מן הקור...
היינו עושים הרים וגבעות האחד למען השני בשיא הקור, בגשם החזק, כמה הקרבה הייתה שם...
היינו נוסעים לחוף שלנו על שפת הכינרת ומקימים אוהל ולא היה אף אחד בחוף ההוא, בטח לא בחורף, היינו נרדמים לפנות בוקר אחרי שעות של יחסי אהבה עמוקים, נרדמים רק כדי להתעורר שוב לקול הגשם המטופף על גג האוהל ושנית הופכים לגוף אחד... מענגים האחד את השניה בטירוף חושים, בעדינות, בחושניות, בפראות, בתשוקה, בסקרנות, באהבה....
לא אשכח את החורף ההוא, החורף של 2004-2005. כמה טוב היה לי אז... הייתי מאושר.
דאגות מעטות כל כך... גם אם גדולות.
אם היו אומרים לי באותם ימים שאכתוב בלוג באתר בדסמ הייתי צוחק.
אם היו אומרים לי שכך הוא יראה, לא הייתי מאמין.
אם היו אומרים לי שאשאר בלעדייך הייתי נרעד ומתחיל לגמגם,
אך אם היו אומרים לי שאת תמשיכי הלאה ואני אשאר מאוהב בך... או אז הייתי מחבקך חזק, אוחז בך כמו האם האוחזת בבנה היוצא למלחמה.... מחבק ובוכה ומחבק....
לפני 18 שנים. 24 באוגוסט 2005 בשעה 23:20
