מנסה לישון-
לשווא.
כל הלילה התהפכתי מצד אחד לשני, מתנוחה אחת עברתי לאחרת.
כל כך הרבה בלאגן נוצר ברגע אחד קטן...
הכל מבולבל פתאום, גם הכתיבה מבולבלת, גם החיים מבולבלים.
יש מצבים שפשוט אי אפשר לתאר במילים את מה שמרגישים, אפילו אם מנסים לכתוב אותן, אפילו אם בוהים במסך משך שעה ארוכה.
מישהי חכמה אמרה לי פעם שמילים לפעמים לא מסוגלות להביע את ההרגשה. "זה רק יהרוס.."
ככה עכשיו.
ההרגשה כ"כ אינטנסיבית, כ"כ מבולבלת, כ"כ אמוציונאלית, ששום מילה לא תתאר את מה שמתחולל בי עכשיו. גם לא חמישים מילים!
רק חיבוק יכול להבהיר זאת אבל את לא רוצה חיבוק.
לא עכשיו,
לא ממני...
זכותך,
אני נאלץ לאהוב אותך מרחוק עד שתרצי אותי קרוב.
אני אחכה לך עד שתחזרי,
אחכה ואדמם.
כמה אהבה יש בי אלייך, את כ"כ מדהימה. אז למה? למה???!
זה פשוט לא פייר...!
אני איתך, פה בשבילך, אם רק תבחרי לבוא...
המון אהבה... באמת המון...
לפני 19 שנים. 24 באוגוסט 2005 בשעה 21:11