מה אני אמור לעשות עם חברים שנעלמים כשקשה?
קושיה...
מצד אחד אני מבין את הצורך לברוח לפעמים. מבין את הצורך לבנות בועה ולהיות בתוכה לבד. מבין את הפחד לשתף, הפחד שמישהו יגע בנקודות האישיות ביותר, השבריריות ביותר ומבין שחברים לא מפסיקים להיות חברים גם כשרחוק.
מצד שני כ"כ רוצה להיות שם בשבילם, כ"כ צריך להיות שם בשבילם... ככה זה כשאוהבים : )
אז יש כמה שנסגרו בבועה שלהם (יש גם כמה שנפתחו בזמן האחרון אבל זה כבר לא לפוסט הזה) ונותרת לי האופציה להתרחק בחזרה או להיות פה ברגע שירצו לחזור, ברגע קשה בו יצטרכו מישהו מוכר.
את ההחלטה אני אקבל כל אדם לגופו, אבל יש כמה אנשים שאני יודע שאהיה כאן בשבילם:
א' יקירתי היקרה מכל יקר- חזרי כשתחזרי. אני אהיה פה לתמוך ולחבק, לצחוק ולהצחיק, וכמובן, להעלות את דפי ההסטוריה מחדש (1688 לפנה"ס)
י – גם כשקשה אני איתך, גם כשרחוק אני שומר עלייך. תשמרי על הצפצוף הזה שלוחש "דניו" בכל דקה ודקה.
אני אהיה פה בשבילך עוד הרבה זמן...
ל'- אני יודע שקשה, יודע גם שיעבור. את מכירה את המספר, אז באמת, בכל שעה...
ש- עשרות פעמים כבר החלטתי שדיי, אבל ההיסטוריה מוכיחה שכשרע לך אני שם. אמרו לי פעם שההיסטוריה חוזרת על עצמה תמיד.
לפני 19 שנים. 24 באוגוסט 2005 בשעה 13:50
