כמה אכזבה יכולה להיות בתוך לב אחד קטן?
אני מנסה להעלות את המילים על מנת לתאר זאת כאן, אבל לא מצליח.
אכזבה שמהולה בכאב וב... נו.. איך קוראים להרגשה הזו של תמים שפוקח סופסוף את עיניו ורואה שהוא מרשה לאנשים יותר ממה שהוא אמור? מרשה להם להתנהג בצורה שעושה לו רע והוא רק ממשיך לוותר להם?
לא מצליח למצוא את המילים,
לא מצליח להבין את התחושות,
חשבתי במקום זאת לתאר את עצמי עכשיו, אבל גיליתי תמונה דיי מכוערת!
גיליתי אדם שלא מסוגל להתמודד עם הדברים שהוא מגלה,
או אולי לא רוצה.
או אולי לא צריך.
גיליתי אדם שמנסה לברוח ולא מצליח,
אז מנסה להתמודד- לשווא
אז מנסה להירגע ולא מצליח,
אז מנסה לבכות – ולא מצליח...
רוצה לכתוב.. רוצה להוציא את כל הג'יפה החוצה
אבל אין מה לכתוב.. הכל ברור וכלום לא באמת ברור.
מנסה כבר 40 דקות לכתוב ומוחק בכל פעם מחדש.
מאבד שליטה.. מתמלא באלכוהול, החדר הפוך, שיחות של הרס עם היקרים לי..
מתחיל לחשוב שאולי הבעיה היא בי.
בא לי לצרוח כל כך חזק שיקרעו לי מיתרי הקול !!!
מגיע לי יותר.. אני רוצה יותר!!
אבל אנשים בד"כ מקבלים את מה שמגיע להם.
האם זה מה שבישלתי בערב שבת??
אמרתי לאנשים היום שהם חלשים!
ועכשיו אני, גיבור גדול... מרגיש כ"כ חלש.
רוצה להיות חזק, יודע איך לעשות זאת , אבל חושש שזה יפגע בי יותר ממה שיועיל לי.
האם אני חזק?
האם אני חלש??
האם זה משנה...?
האם תמיד עדיף להיות חזק מחלש?
מחר אני יוצא למילואים, מוצא את עצמי מצר על שהתקופה קצרה כל כך.
תקופה ארוכה יותר הייתה יכולה אולי לנקות לי את הראש,
להביא אותי למקום (נפשי) בו אוכל לבחון מה באמת טוב בשבילי ולהחליט החלטות.
אני כל כך טעון עכשיו. אבל אין לי יותר מה לכתוב.
ממילא הפוסט הזה לא ממצה אפילו חלקיק מהמחשבות שעוברות לי בראש עכשיו.
ושוב עולה השאלה: מה זה בכלל משנה . . .
לפני 19 שנים. 31 באוגוסט 2005 בשעה 14:18
