מין הוא לא מעניין. המיניות היא המעניינת.

*
אחי הגדול, זה שבילדותי היה מושא לקנאה, הערצה וחיקוי בשבילי, הולך ומתרחק ממני. ליתר דיוק זה לא ממש הוא שמתרחק ממני אלא אני שמיום ליום מבין שהאדם שהוא, אינו האדם שאני הייתי רוצה להיות.
אוסיף ואומר שמיום ליום מתחוור לי שמהרבה בחינות אני סולד מהאופי שלו ומההתנהגות שלו, ולא אגזים אם אספר כאן שהוא הפך ממודל חיקוי בשבילי לדוגמא חיה של "מה אני לא רוצה להיות" ושל "מה אני מנסה שלא להיות".





**
היום, פסח 2006 , נסענו כל המשפחה ברכב אחד כשאחי על ההגה.
בנסיעה הזו הצלחתי סוף כל סוף להגדיר במילים משהו שאני יודע כבר שנים רבות אך מעולם לא הצלחתי לבטא במילים, לא בקול רם וגם לא בלב בלי שאף אחד ישמע:
אחי הגדול משקיע, מרוכז, ואם יורשה לי לומר גם מבזבז את חייו בלכעוס על כולם. לא נראה לי שהוא יודע אחרת, לא נראה לי שהוא יכול עוד להפסיק להיות איש כועס וממורמר. הוא כועס כל מי שחולף בדרכו בין אם הוא מבקר אנשים שהוא מכיר או שהוא נכעס על אנשים זרים שבאים איתו במגע יומיומי בעבודה, ברחוב ובכביש.
אני לא רוצה להיות כזה.
נראה לי עדיף להיות סלחני וקליל בכל מה שלא עקרוני ולשמור את האנרגיות השליליות לדברים שחשובים באמת. אחרת המרמור ישתלט.

ושוב (בגלל שזה כ"כ חשוב), האנקדוטה:

אחי הגדול משקיע, מרוכז, ואם יורשה לי לומר גם מבזבז את חייו בלכעוס על כולם.
אני לא רוצה להיות כזה.