מין הוא לא מעניין. המיניות היא המעניינת.

הנה אני מוצא את עצמי , מתוך השקט שלי מנסה למצוא לך את שלך.

ואת אינך שלווה עוד וקופצת מהתרגשות ושמחה, אלא נותרת איתי כפי שהיית בטרם ראיתני ומחייכת רק לעיתים רחוקות כמו הייתי אחד האדם עבורך ולא בחיר ליבך, איש תשוקתך, שומר נפשך.

והנה השקט,השלווה, הביטחון, היציבות שלי, שאותם הענקת לי בתקופה האחרונה מתייצבים בשורה הראשונה של חזית יחסינו ומנסים לסייע לך ולנו לגבור על מפלצות הניכור המאיימות לכרסם בנו בתקופה האחרונה.

והנה אני עומד ניצב, איתן ושקט, מול הסערות המתחוללות לאחרונה במערכת הבלהות ההזויה הזו ונאבק, ספק כלוחם ספק כמאהב, על שלוותך - היא שלוותינו כך נדמה.

כפי שבעצמך התעקשת עלי והחזקת אותי ולא הרפית ממני כל עוד ראשי היה נפול ושלוותי לא הייתה עימי,
וכפי ששאגת בצירי לידתי מחדש כאם הצורחת בעוד ראש תינוקה הבועט קורע את רחמה ונרתיקה בדרכו אל אוויר העולם ואל מימוש זכותו לאור יום ולאוויר צלול, והאם אינה מוותרת ואף אינה כואבת את כאב הקריעה משום שמטרה נעלה לנגד עיניה, הולדת בנה האהוב מראש וללא תנאי,
כך ממשיך אני ללא רפה להתעקש ולנסות ולנסות ולנסות,
לחפש איתך ובעבורך את שלוותך אשר הייתה ואבדה, להוביל בסבלנות את מחנה היציבות והעמידה העצמית אשר נדמה כי מנת חלקך בו טבעי שגדולה תהיה.

ועל כן את מהלומותייך איני הודף כבר זמן רב כי אם מתכופף בכדי להימנע מן העימות המיותר או לפחות לנסות ולדחותו בתקווה שבטרם יגיע נצליח להרחיב את השוליים הצרים עליהם מתנודדת נפשך לאחרונה.
מבין אני שרבות מהמערבולות מקורן בתחושות חוסר של דבר כזה או אחר בחייך, לעיתים החוסר מקורו בי, מבין שהפתיל קצר ובסופו פצצת אטום קטלנית המאיימת להתפוצץ בתוכך. אם אשאר בסביבה תתפוצץ הפצצה בפניי כמו גם בפנייך, אך שוב אני מוצא את עצמי בוחר להמשיך ולנסות להתקרב על מנת לנטרל את הפצצה המעיקה על יחסינו כל כך.

לפתע נדרש ממני להוכיח את אמינותי שאינה מוטלת בספק,
לפתע לא מצליח ליבי המלא בך לתרגם לשפתך את תכניו,
והנה אני מוצא עצמי בהתמודדות גורלית עלייך, או שמא עלינו , או שמא עלי.
ואני איני מוותר, ואיני מותיר אותך כפצועה במערכה על אף הקורבנות הרבים אשר סופגת נפשי בכל צעד של התקרבות אל מכונות הירייה שלך. ובעודי מחזיק בך בחוזקה אני מוצא עצמי תוהה על פשרו של הפרדוקס האירוני בו את יורה בנקודות התורפה שלי וממאנת לאפשר לי לקרוב אלייך כבעבר, ובו זמנית הינך כואבת ובודדה ומשתוקקת לקרבתי עד דמעות.

חושש לתפוס אותך קרוב מידי , חזק מידי, חושש לסגור אותך בתוכינו, חושש לאלץ אותך להישאר, ועם זאת יודע שזה הזמן להישאר לצידך, להתעקש על היותי, ועל היותך...

נשאר, סופג, מחכה, מקווה שיהיה טוב, יודע ששווה להישאר למרות שעכשיו קשה.
אין בי מחשבות שניות על כך ואין בי כל רצון לדרך אחרת.
רק חששי האחד ממשיך לקונן בי, שמא תחת מעטה מסע הצלב הזה אני מחזיק בנפשך המתייסרת ואיני נותן לך את ברכתי לפרוס כנפיים ולעוף סולו, כאוניה אשר הרימה עוגנה ויוצאת את הנמל אל עבר לב הים, שם צפון לה ה"לא נודע".




עומד מול ראי/בית הבובות
-------------------------------
וכנראה שאחרי הכל את תהיי כאן לצדי
והכל צר פתאום, צפוף מידי בשבילי
והנה אני עומד מול ראי
מנסה להיות חצי אמיתי
מתוך הדימיון זה לא ישרוד
זה חייב להיות מציאותי

קום הגיע הזמן לקום
להתחיל ללכת בדרך המדוברת
נסה לבודד את הכל
כי כל ציור גדול מתחיל בקו של מכחול פשוט
הפעם הוא לא חייב להיות שחור