מין הוא לא מעניין. המיניות היא המעניינת.

שונא אותו. ממש שונא, ולתמיד!

לא רוצה ממנו יותר כלום, בטח לא את זה.
הבנאדם מקבל משהו חדש, חדש גאד דאם איט, ומחזיר שבר כלי.
אז יודעים מה? אנ'לא רוצה את זה יותר.
לא רוצה ולא צריך!
אני אעבוד קשה כמה שנים ואז אוכל לקנות לי אחד משלי.
פאק, גאד דאמיט, אני רותח.
רותח!!!!
שונא אותו ואת כל מה שקשור אליו.
שונא גם אותי עכשיו על שאני מרשה לעצמי להיות כ"כ עצוב ומאוכזב ממנו,
שונא אותי על שהרשיתי למצב להגיע לרמה כזו.
שונא אותי כי אני מרגיש שדרכו עלי. לא, לא דרכו. רמסו אותי וירקו עלי.
אני שונא את העובדה שעכשיו כבר אין מה לעשות עם זה.
זה הרוס בעיניי, וגם אם אשקיע כמה אלפי שקלים (ולפי המצב הנוכחי זה יכול להגיע גם למספר עם 5 ספרות) זה עדיין לא יהיה אותו דבר בשבילי.
בעיניי זה הרוס, וגם אם יוכלו להביא את זה למצב חדש זה עדיין יהיה בעיניי הרוס, ותמיד תמיד תישאר שם ההרגשה השחורה הזו.
בן זונה מזדיין !!
וגם אותה אני שונא עכשיו. שונא שונא שונא שונא שונא!!!

חוטף קריזה,
זורק כל מה שבסביבה,
טורק דלתות,
ואז פותח אותן וטורק אותן שוב ושוב ושוב.....
ואז עובר לחלונות,
וכיסאות...
כל הבית כבר הפוך אבל אני אפילו לא מתחיל להרגע.
לא, אין לי בעיית אלימות או בעיית שליטה, ממש לא.
להיפך אפילו, אני מתפרק מבחירה עכשיו, כשהבית ריק ואני פוגע רק בדוממים.
רותח!
שונא!
כועס!
משתולל!
לא יודע איך לספוג את התחושה, לא יודע איך להכיל אותה.
מכירים את ההרגשה הזו שהדם בגוף זורם בשיא הלחץ? שאוטוטו הגוף פשוט מתפוצץ מעצבים או מזרימת דם מוגברת מידי?
מכירים את חוסר האונים המתסכל הזה אחרי שהרסו לכם משהו שהיה נורא יקר לכם (סנטימנטלית, לאו דווקא כספית, אבל גם כספית)
מכירים את הרצון להיעלם מכאן ולפתוח חיים חדשים במקום אחר עם חברים חדשים ומשפחה חדשה?
מכירים את הרגע הזה בו מתגבשת בכם ההבנה כמה דרכו עליכם ועל טוב ליבכם?
מכירים את התקווה הזו שרק תצליחו להמשיך ולשנוא את אותו אדם במשך כל ימי חייכם ואת התקווה שלא יווצרו סדקים בשנאה ובכעס שלכם עם הזמן?

זהו . הפעם זה נגמר בינינו. סופית. ולא בגלל דבר חומרי כזה או אחר שנהרס, אלא בגלל גישה מעוותת שכנראה לעולם לא תשתנה (וזו כבר ההזדמנות השניה שאני נותן לו אז תחסכו ממני תגובות של: "לכל אחד מגיעה הזדמנות נוספת")
בגלל יחס מחפיר שקיבלתי ממישהו שהשתדלתי להתייחס אליו בצורה הכי הוגנת שיש.
בגלל התחושה המרה הזו שאני לא יודע איך להעביר אותה אבל גם לא יודע איך להתמודד איתה ולהמשיך לחיות איתה.

זהו חלאס לכתוב.
הולך לחפש איזה כדור שירגיע אותי.
אינעל ראבאק!