מין הוא לא מעניין. המיניות היא המעניינת.

בימים האחרונים נולדה אצלי הרגשה חדשה. עדיין לא החלטתי אם אני אוהב אותה או לא אבל צריך לקחת את הזמן כדי להסתגל לשינויים. ההרגשה מוכרת, אבל חזקה מתמיד, הגעתי לסוף הדרך המוכרת לי ואני על סף תחילתה של דרך חדשה. הפעם אין מדובר על שינוי דפוס בחיי או על מסגרת חדשה. אין זו עבודה חדשה וגם לא בחורה חדשה. הפעם אני פשוט מרגיש שמיציתי את הקטע שלי עם עצמי. מיציתי את עצמי מרגיש את שמרגיש וחושב כפי שחושב. הרגשה שהלכה ונבנתה עד שעומדת להתפקע ולפרוץ מנסה למצוא את הדרך אל תודעתי מבלי לעורר סצינות מיותרות או לשנות סדרי עולם. הכל נראה בערך אותו הדבר אבל פחות גדול ופחות חשוב, הכל מתחיל להיות יותר רגוע ושלווה כללית רודפת אחרי, מבקשת שאתמסר לה ואוותר על החשיבות של כל מה שהיה חשוב לי.
זה כמו לדבר אל הקיר עם ההרגשה הזו. לך תסביר לה שזה קשה לוותר על החשיבות של מה שחשוב – כי הדברים הללו חשובים לי.
היא לא מוותרת, ההרגשה, היא לוחשת לי "עזוב אותך מכל אלה..." ובאופן בלתי רצוני אני נאלץ להתמסר לה ולהיכנס לנונשלאנטיות פאסיבית שאמנם אינה משפיעה על הדברים שאני עושה אבל בהחלט משנה את תחושות המתערבבות אצלי בבטן בעודי מנהל את חיי. הדברים נראים לפתע יותר עמוקים, חלק גדול מהדברים מקבל משמעות נוספת ואני מוצא את עצמי מחפש את הבית.
גם בעניין הבדסמ ההרגשה הזו דוחפת את אפה. כמיהה להבנה עמוקה יותר של מקומי בתוך העולם הזה, העולם שעד עכשיו הסתובבתי סביבו אבל לא התנסיתי באופן ממשי. רצון להתמסר להרגשת הכוח שבשליטה או להתמסר להתמסרות עצמה, רצון להיות שלם עם החיבור הזה שנוצר ביני ובין העולם הזה, רצון להרגיש איך זה למעלה ואיך זה למטה...... רצון לגלות באיזה מהם אני נמצא.....

* כשאני קורא שורות אלו אני לא יכול שלא לתהות מהו באמת טיב החיבור ביני לבין העולם המסקרן הזה? האם בכלל מותר לי לקרוא למה שיש בינינו חיבור? הרי כבר תקופה מסוימת אני קורא על חוויות של אחרים אבל לא יוצר חוויות משל עצמי. האם אני באמת רוצה אותן? או שמא פוחד שהחוויה תהיה עוצמתית מידי? ואולי בכלל אני פוחד להתאכזב? אולי חושש שלא באמת אהנה? אחרי הכל יש הבדל עצום בין פנטסיה למציאות וכשאני קורא את הדברים הכל נראה כל כך טוב אבל זו הרי הסיבה שאני קורא לדברים בשמם – פנטסיה. ברור שבפנטסיות הכל נעים וכיף, אבל ברור גם שבמציאות יהיו דברים פחות נעימים ואף יותר נעימים. הפנטסיות שלי מבוססות על ידע שלא קיים ועל ניסיון של בעלים אחרים.

אז כן, גם כאן מנסה ההרגשה החדשה שלי לתפוס מקום ואני מרגיש יותר בשל להתנסות. אני חושב שהדבר המתאים לי ביותר הוא לזרום לכל כיוון אותו יזמן לי הגורל, לנסות דברים חדשים מכל סוג עד שלא אוכל יותר (או שלא ארצה יותר) והכל תחת עין יותר בוחנת-את-עצמי והסתכלות יותר מעמיקה על החוויה אותה אני חווה ועל המרגש שהדברים גורמים לי.



סוף הפוסט... אני עוד לא מבין מספיק.