מין הוא לא מעניין. המיניות היא המעניינת.

היא כבר לא שולטת בצרכיה, קשה לה ללכת, קשה לה לשבת, הראיה שלה כבר מתדרדרת, הפצעים שעל גופה מדממים ומציקים לה...
למרות שהיא משתדלת לא לבכות על זה אין לי ספק שכואב לה.
התקשרתי לוטרינר, (אחי).
הוא רצה לעשות את זה היום.
נבהלתי.
"מחר" אמרתי.
"באיזו שעה מחר?"
"בערב" עניתי, מנסה לגנוב עוד כמה שעות איתה.
"תביא אותה למרפאה?"
"לא, בוא נעשה את זה בבית. זה ירגיש לה טוב יותר" (ואולי גם לי)
"אתה תקבור אותה?" הוא שואל?
זו הפעם הראשונה שבכלל חשבתי זה. צריך גם לקבור אותה. המון שאלות מתחילות לרוץ לי בראש. איפה לקבור אותה? מתי? איך בכלל קוברים מישהו?
"כן, אני אקבור אותה" עניתי. יודע שיהיה קשה אבל יודע שלעולם לא אסלח לעצמי אם מישהו אחר יקבור את הבייבי שלי.
הסרטן המזדיין הזה. את כולם הוא לוקח.......