רגעים אחרונים, הווטרינר מאחר. נותרו עוד מספר דקות עד הרגע הקשה שיסיים תקופה קשה. היא ישנה עכשיו ואני מחליט שלא להעיר אותה. ההחלטה לא קלה, כל דקה של שינה היא מפסידה עוד דקה מהחיים אבל טובת הכלב שוב מכריעה את הכף ואני נותן לה לישון כי היא לא ישנה כל הלילה והיא בוודאי עייפה. אם אעיר אותה היא רק תסבול מכאבים ועייפות.
מתבונן בה חרישית, סוקר פעם אחרונה כל סנטימטר בגופה, כל קימור ועיקול… בוחן את התנוחה בה מונחות רגליה בשלווה ומעלה חיוך כשאני קולט שכעת, כשהיא ישנה, היא מלאת חיים וחלומות, לא מרגישה את הכאבים.
טלפון מהווטרינר – הוא יאחר בשעה. האיחור הזה לא יכול היה להיות פחות מתאים. העצבים שלי כבר מרוטים, רמת העייפות שלי הולכת ועולה, הכלבה אוטוטו מתעוררת ותתחיל לסבול…
מה עושים עכשיו? הגיעה השעה שקבענו וצריך להמתין להוד-ווטרינריותו שיגיע רק בעוד שעה. המצב כ"כ מתסכל….. אני מוקיר את השעה הנוספת בשבילה אך עם זאת אני מרגיש שאני כבר לא יכול יותר.
אני חמור?
[*אגב, זו הייתה שאלה רטורית 😄 .... אולי...]
לפני 19 שנים. 21 ביוני 2005 בשעה 6:12
