לפני 19 שנים. 21 ביוני 2005 בשעה 13:00
"ולפעמים החגיגה נגמרת- סוגרים את האורות אך התקווה נשארת" (סאבלימינל)
הכל כבר נעשה. הרדמתי אותה, קברתי אותה, בכיתי עליה ועכשיו כל מה שנשאר לי לעשות זה לקוות שעשיתי את ההחלטה הנכונה בזמן הנכון ושבאמת הנשמה ממשיכה לעולם יותר טוב ללא הסבל שחוותה פה.
"ולפעמים החגיגה נגמרת- סוגרים את האורות, אך התקווה נשארת..."
רק עכשיו אני מאבד את כל האנרגיות שהשקעתי ב24 השעות האחרונות. בשביל כל מי שביקש לדעת איך היה אני מבטיח לכתוב אבל רק לאחר שיחזרו אלי כוחותי הנפשיים.
הולך לישון, מנסה לשכוח... מקווה להתעורר רק מחר.
