לפתע את מפתיעה אותי ופורצת בבכי. אני לא מדבר על דמעה שזולגת מזווית העין ומנסה להסתתר ממני. אני מדבר על בכי שמתפרץ בבת אחת ואז אי אפשר להפסיק. בכי שמוציא יחד עם הדמעות מטענים רבים שהצטברו במשך תקופה ארוכה....
בשנייה הראשונה היה נראה לי שעוד ניסית להסתיר את הדמעות, בעצמך עדיין לא הערכת נכון את עוצמת הגל שעומד לשטוף אותך. ואז זה התחיל, הדמעות שמלוות בבכי קולני העידו על שבירת הסכר, עכשיו הכל יוצא החוצה.
אני, זר מוחלט שאת לא מכירה, הופך למוקד אליו את מפנה את כל אשר מפריע לך... לפתע את מתמודדת עם כל הפחדים שלך וכל החסרונות שבך. חוסר ביטחון אשר בד"כ אינו נראה לעין צף ועולה, יוצא מבין שפתייך והופך למילים. כמה כוח יש למילים... והלוא אלו רק מילים....
מדהים איך בשניה נהיית כל כך שברירית, נראה לי כי כולך חשופה בפני ואם ארצה אוכל לקרוא את כל המפה, אך אני יודע שיש דברים שעדיין מוקדם לשאול ואני מתרכז במציאת פיתרון בשבילך.
תוך כדי תמיכתי והדרכתי את מתחילה לחפש את שאת זקוקה לו, נתמכת במילותיי בכל צעד בדרך. כמה טוב מרגיש אדם אשר עוזר לאחר בשעת צורך, כמה טוב זה הרגיש לדעת שאת צריכה עזרה, ונעזרת דווקא בי. את, מדהימה שכמוך נפתחת לילד שאת לא מכירה..... לו רק ידעת מה עובר בראשי בעת בכייך... עם כל דמעה שלך אני מרגיש יותר קרוב אלייך, יותר נחוש לאזן את תחושותייך. עם כל פרט אותו את חושפת על עצמך אני חש באינטימיות הניבנית בינינו ויודע שהשלב הבא יהיה עמוק יותר וחושפני יותר.
בזמן שיחתנו אני מגלה בך דברים שלא הכרתי ואת מורידה מעלייך את חומות ההגנה שהקיפוך עד עתה.
שלושים דקות של בכי ממרר ומשחרר.... את מבקשת לברוח ואני מספק לך את הנישה המוסתרת שלך. שלושים דקות של בכי ואחריהם אורגזמה מטורפת.
הצלחת לברוח.... הכל שקט סוףסוף ובאמצע כל השקט הזה נשארנו את ואני...קרובים יותר, מבקשים לדעת, מבקשים לגעת.
לפני 18 שנים. 28 ביוני 2005 בשעה 0:17
