הגיל והתרגיל

היום בעבודה, התחיל איתי חוקר תאונות.

היקום רומז לי משהו?

אני רוצה לעשות דברים: לצאת, להכיר, לצחוק. לשבת באיזה פאב רועש ולנסות לנהל שיחה.. לצחוק. 

אני רוצה לאהוב שוב. לעוף. לא לחשבן הרבה. לחיות. לצחוק. 

אז אני מנסה..

שם, כאן.. 

ואני נתקלת שוב ושוב, באותם נשמות טובות שמציעים את עצמם.. מתעקשים, לא מרפים..מציעים הצעות (שלדעתי הם היו מסתגרים בבית שבועות אם היו מציעים להם את זה) ולא מבינים איך זה שדווקא, דווקא איתם, אני לא מוכנה לעשות כל מה שחלמתי.. איך זה שדווקא איתם אני לא מוכנה לבדוק את הגבולות שלי, להיכנס להרפתקה.. וכשזה מגיע "לת'כלס", אז דווקא איתם אני מקבלת "רגליים קרות". 

חבר'ה, תרגיעו. 

לזה קוראים סינון. 

לא כדאי לכם שדווקא, דווקא עליכם, אני אתפרע... 

מחפשת חיפאים והסביבה. 

זהו. 

זה מה שאני מחפשת. 

וחיפאיות.

היום, ראיתי תמונה שלו באתר היכרויות

מציג את עצמו לראווה, לכל אחת שתרצה לגעת. לקחת. 

עד לא מזמן הוא היה שלי. 

ופתאום.. לראות את זה מול העיניים, לדעת שבינינו זה נגמר. נגמר. נגמר. נגמר. 

בוכה...וממשיכה לזפזפ לימין ולשמאל...אני כאן, ותיקה יותר ממנו.

מה לעזאזל אני רוצה???????

העבר יחזור לרדוף אותך יום אחד, 

הוא יתפוס אותך וינשך אותך. 

מבטיחה, כי אני אהיה שם תמיד: בעבר, בהווה ובעתיד שלכם. 

הוא חשב שאם הוא יציג את עצמו כחנון חסר ביטחון, זה יוצא את השולטת שבי ונעשה סשן. 

הוא כל כך צדק! 

נכנסת לכמה בלוגים פה...עולה מהם כאילו כל עם ישראל עסוק באיזו אורגיה המונית עם "פטיש" מכל הסוגים...

כולם פה זיינים מקצועיים:

השולטים - שולטים בד.נ.א מנטלית ופיזית;

השולטות - ממש ניפומניות על מטאמפינים;

העבדים - מחכים כל היום בכוננות עם הסמרטוט והמגב כשהזין שלהם נעול;

והנשלטות - סמרטוט ריצפה בעצמן. 

מה זה?? אני קוראת את הפנטזיות, את ההמצאות, את ההזיות.. וזה לא שליטה או נשלט.. זה סדיסטיות ומזוכסטיות

זה השפלה לשם השפלה, לא לסקס טוב מעיף חושים.. 

זה מבזה, זה מחפיץ, זה מעליב. 

יש כאלו שבישבילן/ם זה אורח חיים, את אלו קוראים פה ורואים באמת את ההבדל בינם לבין המתחזים, המציצנים, האגרסיבים והרעים. 

והכי מבאס, בסופו של דבר, זה להיתקל באחד כזה בחיים האמיתיים..תאמינו לי, שובר שיאים. 

ובכל זאת, חוזרת לכאן, מנסה להאמין, לנפות, לסנן, לבחור... בתקווה לא ליפול על הסוטה הבא/ה. 

חיה על הקצה...

הליכה. קור כלבים. אני רצה. מתחממת.. חושבת. זהו... מחר גט. חייבת להתפקס. בעצם לא, רוצה להפרס. נו...די... תני להינות מהכל. לא! זה לא האופי שלך.

מה את אומרת! מאיפה לך לדעת??? היית תקועה כמעט שלושים שנה עם אותו אחד (פחות או יותר)...מה אני יודעת? איפה הגבול שלי? 

עוצרת. מתנשפת. מה זאת אומרת גבול??? מי אמר שחייב להיות גבול?? 

שטויות! חייב! אחרת תלכי לאיבוד.

אולי זה דבר טוב???? 

קר לי. התעייפתי. לא יודעת אם מהריצה או מהמחשבות או מהשנה האיומה שהסתיימה לה.

רוצה מקלחת רותחת

ושיגיע כבר מחר בערב.

אחרי הכל.. דלת נסגרת אחרת נפתחת... 

מי יודע מה מצפה לי? מקווה שהרבה טוב.

מגיע לי. 

קיבלתי הצעות לסופ"ש הזה, דווקא מאוד מעניינות. אבל, בחרתי להתכבל בין השמיכות, לאכול פופקורן ולעשות מרתון סדרות.

משהו לא בסדר איתי????

מה יש לא להבין? 

אני ואתה כבר לא. 

אז למה להמשיך לרמוז, לבקש, לגעת, לעשות פוזות של רומנטיקה ליד הילדים?? 

אני ואתה כבר לא. 

לא טובה לך כאישתך, כאם ילדיך, כחברתך, כזוגתך אבל להיות הבובה המתנפחת עבורך, לזה אני טובה? 

אז אני מודיעה לך:  לא.

"קצר בתקשורת" אתה אומר לי, אחרי שאני מסבירה לך כמו לאידיוט, שאני ואתה זה לא. 

כן, קצר בתקשורת. זו היתה הבעיה שלנו לאורך כל הדרך, מסתבר. 

הבנתי, ענית. עכשיו הבנתי.

האמנם? 

אז למה אתה עוד יושב פה בסלון?? לך כבר.