שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

אֶתְנַחְתָּא

לפני 5 שנים. 4 ביולי 2018 בשעה 10:44

לפעמים אני צריכה את הזעם שלך.

את המבט הזעוף , הידיים שלוחצות על הגוף שלי ומכאיבות. 

אני אדע בדיוק מה לעשות וארד על הברכיים ואראה לך שהגעת למקום הנכון, שבחרת את האחת הנכונה. 

אתה תצביע על המיטה בלי מילים, ואני ארוץ אליה ואחכה לך, עירומה ומוכנה, ואתה תחדור אליי חזק ותפרק עליי את העול שלך מהיום הארוך. 

אתה תפליק ותזיין בכוחניות, תמשוך את השיער ותחנוק עד שהעיניים שלי יתגלגלו לאחור. כל מה שאחשוב עליו בראש זה שטוב לך, ואני שלך ולשימושך, וזה יעשה לי גם טוב.

כל מכה שלך תוציא ממני וגם ממך את הכאב, וכל חדירה שלך תחזיר לי וגם לך קצת את הכוח. 

לפעמים אני צריכה את הזעם שלך,

כדי לעזור גם לי. 

לפני 5 שנים. 25 ביוני 2018 בשעה 6:24

יש לי חלום צלול שאני מתעוררת משינה והבית שלנו עולה בלהבות. אני חושבת שאני בגרסא קטנטונת שלי כי אני בקושי מגיעה עם הראש לידית הדלת. אני יכולה לשמוע את הקול של ההורים שלי מהחדר שלהם. וכל פעם בתחילת החלום אני מאושרת על סף לפרוץ בבכי ורוצה לדלת. אני מתחילה לשמוע את אבא שלי צועק את השם שלי ואת אמא בוכה בהיסטריה.. אז אני דוחפת ודופקת בדלת, היא לא נפתחת. הריח של האש תקוע לי בגרון ואני בקושי נושמת. אני דופקת ודופקת ודופקת בדלת ומנסה לפרוץ, חלש יותר כל פעם, עד שאני ''נופלת'' מהחלום.

נשמע כמו סצנה מסרט.
וול, לפחות הצלחתי להיזכר קצת בקולות שלהם.

לפני 5 שנים. 23 ביוני 2018 בשעה 9:52

עברו עליי יום וחצי ארוכים יותר מידי.

יותר מידי פנים יותר מידי מילים ..

צריכה את השקט שלי, להירגע ולנשום..

 

אחריי מקלחת ללבוש תחתונים ורודים עם נקודות וגופייה לבנה דקיקה,

לסרק שתי צמות קטנות דקיקות

ולשבת עם ספר הצביעה של "מלך האריות" שלי לצד הספה על השטיח ולצבוע.

להרגיש יד שמלטפת את הראש שלי

לוחשת מילות אהבה. 

לפני 5 שנים. 21 ביוני 2018 בשעה 16:23

מתי כבר יבינו הגברים שאני יוצאת איתם

שאני לא צריכה נשיקות רקות על הצוואר והחזה 

כדי להתרטב? 

אני צריכה שיחנקו אותי

אני צריכה שימשכו לי בשיער

אני צריכה שידפקו אותי מול החלון הפתוח 

ושיתנו לכל השדים שבתוכי לצאת.

 

מצד שני,

מתי אני אלמד לברור את הבחורים שלי?

 

לפני 5 שנים. 20 ביוני 2018 בשעה 11:29

בהמשך לשיחה עם אחד המשתשמים פה. אחשוף סוד קטן עליי.

אני לא אוהבת לראות פורנו.

 

אני לא אוהבת את המחשבה שמישהו יצר תסריט עם תנוחות ותנועות במטרה לגרום לי לגמור. זה דווקא ממש מוריד לי. 

אני אוהבת קולות. לעצום עיניים ולשמוע את זה קורה. את הנשימות מתגברות, הקול עולה למעלה, את הגבר מתנשף. המילים שנלחשות, הגראנד לה פינלה. צלילים אישיים של כל אחד. אבל על אמת, לא מפוברק.

פעולות מדברות חזק יותר ממילים, זה נכון.

אבל בשבילי המילים והצלילים חשובים לא פחות . ;-)

לפני 5 שנים. 18 ביוני 2018 בשעה 12:03

אני ישנה אצל חברה במושב קטן בדרום כבר כמה ימים. היא בעבודה ואני אחריי שעות של ניקיון ובישול , כדי שיהיה לה נעים. 

אני יושבת ישיבה מזרחית מול שולחן הקפה החדש שהרכבתי. לבושה בחולצה שחורה שגדולה עליי במספר מידות, עם סמל הלהקה 'קווין' ותחתוני תחרה לבנים.

בלפטופ השחור רואים את דובי פרנסס קוטל עוד מיזם ב'כרישים'.

היד שלי כבר כואבת מרוב מבחנים שפתרתי למבחן ביום רביעי.

ואז אני שומעת את זה.

בהתחלה התבלבלתי ולא הבנתי. אבל כן, בוודאות. השכנה עושה סקס בגינה שמפרידה בין הבתים! ממש מול הפרצוף שלי!

אני נצמדת לחלון ומסתכלת. מידי פעם תופסת את עצמי, גוערת ומכריחה את עצמי ללכת להתעסק בעניינים שלי.. אבל הקולות מושכים אותי כל פעם בחזרה והעיניים שלי מתמכרות למה שקורה מולי. 

היא מרוחה על שולחן הפיקניק כשהוא חודר אליה שוב ושוב, חזק, כמו מכונה.

היא צועקת את השם שלו ומקללת באנגלית.

הוא זורק אותה על הרצפה והיא כמו מגנט נצמדת ישר לאיבר שלו.

הוא סוטר לה תוך כדיי. 

התחת שלה אדום מכל הלחיצות שלו.

הם מסיימים ונכנסים לדירה שלהם.

אני צועדת מצד לצד בדירה מנסה להרגיע את הנשימה שלי. כמה חטטנית אני. מרגישה חצי אשמה.. ולמרות ההרגשה הזו, היד שלי נשלחת ישר לתחתונים. הם רטובים בטירוף, כבר הרגשתי קודם. המגע של האצבעות ממכר אותי ואני לא יכולה להפסיק. נצמדת עם הגב לקיר, רגליים מפוסקות, הראש בעננים ואני לא מפסיקה עד שאני גומרת ונופלת על הרצפה.

מאז לא מצליחה ללמוד אפילו דקה. ;-)

לפני 5 שנים. 1 ביוני 2018 בשעה 17:55

אני פאקינג בת 20 ועדיין לא מסוגלת לעמוד בפניי אחותי. כל ארוחה "משפחתית" היא מוציאה אותי כזו קטנה, כזו חסרת ביטחון, כזו לא שווה. 

אני פשוט רוצה חיים טובים. חיים שקטים. להיות רחוק רחוק מכאן. למה הגעתי לפה מלכתחילה.

לפני 5 שנים. 31 במאי 2018 בשעה 11:20

לבושה בבגד ים החדש עם מלא הדפסי הפוקימונים, בדרך לים כדי להתחיל סוף שבוע כייפי. תיק מלא בירות ופירות טעימים.

במידה ותהיה בים בשעות הקרובות עד השקיעה ותראה אותי, אתה מוזמן להצטרף. :-)

 

לפני 5 שנים. 30 במאי 2018 בשעה 12:55

"כאב או השפלה?" הוא שאל אותי בזמן שישבנו בפינה של ה'קסטל' בר באשדוד. העיניים שלו חודרות לי לגוף, הן חמימות, אמיתיות. אני פתחתי את הפה לענות את התשובה הרגילה שלי ובמקום זה לקחתי גלוק מהבירה.

התבוננתי לשניות ארוכות על הכוס החצי מלאה שלי שעל השולחן וחשבתי.

איך אפשר לבחור בין השניים כאשר הם כל-כך מחוברים אחד לשני. אפשר להיות מוכה בלי להיות מושפל? אפשר להיות מושפל בלי מכה חזקה בלב?

אם היו שואלים אותי יום לפניי את אותה שאלה, הייתי משיבה במהירות ''ברור שכאב". האדרנלין, הסימנים שנשארים ימים אחריי ומעלים לי חיוך מגוחך. ההרגשה של החבל שכרוך בין הידיים ואת גב המסרק על הישבן שלי בלי יכולת לזוז. להרגיש את הכאב, השריפה שנשארת.. זה מפחיד , מענג ,מוציא משיווי משקל וממש לא תחת שליטתי. 

ואז חשבתי על השפלה. לא סתם "את זונה שלא מעניינת אף אחד, בושי לך, רדי על ארבע". השפלה אמיתית.. של להגיע למצב שמישהו מכיר אותך כל-כך טוב ויכול תוך שניה להוריד אותך ברמה מעשר למינוס חמש מאות. לצבוט אותך בלב בצורה שתרמוס אותך עד אבק ותכאיב לך בלי להרים אפילו אצבע. בלי עירום בכלל.

בעלות על התחושות שלך, ההרגשות שלך. מלהיות מלכת עולם תחת רגליו ללהיות זבל שמנקה הארמון מבריש.

הזיכרון של הדבר שהוא אמר לי רק יום קודם בטלפון בזמן שהיד שלי הייתה עמוק בתחתונים ובתוכי (וגם כמה חזק גמרתי בגלל זה) גרמה לי להבין כמה השפלה יכולה חריפה. 

אני באמת מאמינה שהשפלה זה דבר מסוכן. לקח לי שנים להגיע למצב שאני אוהבת את עצמי. וגם זה עדיין בטיפול, עדיין במלחמות עם עצמי לגביי זה. להשפיל אותי זה.. בעייתי.

אחריי השיחה איתו אתמול ומקלחת נעימה הגיעו המחשבות. הספקות. לגביי מה שהוא אמר. ניתוח מעמיק עד כמה זה נכון, להיזכר בקול שלו אומר את זה שוב ושוב ושוב. לנתח מה אני מרגישה לגביי זה, והכי קשה זה ההתגברות על זה, הקבלה. הבנה.

אני לא יודעת למה אני חופרת לכם על זה. מקווה שאני בכלל נשמעת הגיונית ולא סותרת את עצמי בכל פסקה חדשה.. מחשבות.

אני מניחה שהשורה התחתונה היא האמון. הביטחון. במי שנמצא מולך.

כמה דקות לפניי ששאל אותי את השאלה הזו והוא אמר לי: "בקשר לאתמול.. ניצלתי את זה שסיפרת לי ש.... והשתמשתי בזה לטובתי. זה לא אומר שכך אני חושב. זה גם לא אומר שזה נכון. אבל זה נמצא מולנו והכוח שלך להתגבר על זה, הוא מה ששווה הכל. ובלי קשר זה מעמיד לי את הזין ברמה שאני לא יכול לעבוד כמו שצריך, קיבינימט".

אז רכנתי אליו ולחשתי לו באוזן "למה שלא ניסע אלייך ונתאמן על שניהם יחד?"

לפני 5 שנים. 23 במאי 2018 בשעה 7:11

מוניל. 

מאנשים שאומרים שהם משהו אחד אך שונים מזה לגמריי. משחקים, מ''אני שולט קשוח'' שבקושי שומר על קשר עין כשאני מתפשטת, העמדות פנים. מסקס רע. מבחירות רעות. 

מוצאת את עצמי באמצע אקט מדמיינת בראש קול של שולט שסופר לי לאחור עד שאוכל לגמור.. והספירה הזו משחררת אותי יותר מכל הערב. 

 

אז אני אשתה לי קפה לפניי הלימודים ואתפלל בשקט לגורל או לקארמה שמשהו ישתנה.