"כאב או השפלה?" הוא שאל אותי בזמן שישבנו בפינה של ה'קסטל' בר באשדוד. העיניים שלו חודרות לי לגוף, הן חמימות, אמיתיות. אני פתחתי את הפה לענות את התשובה הרגילה שלי ובמקום זה לקחתי גלוק מהבירה.
התבוננתי לשניות ארוכות על הכוס החצי מלאה שלי שעל השולחן וחשבתי.
איך אפשר לבחור בין השניים כאשר הם כל-כך מחוברים אחד לשני. אפשר להיות מוכה בלי להיות מושפל? אפשר להיות מושפל בלי מכה חזקה בלב?
אם היו שואלים אותי יום לפניי את אותה שאלה, הייתי משיבה במהירות ''ברור שכאב". האדרנלין, הסימנים שנשארים ימים אחריי ומעלים לי חיוך מגוחך. ההרגשה של החבל שכרוך בין הידיים ואת גב המסרק על הישבן שלי בלי יכולת לזוז. להרגיש את הכאב, השריפה שנשארת.. זה מפחיד , מענג ,מוציא משיווי משקל וממש לא תחת שליטתי.
ואז חשבתי על השפלה. לא סתם "את זונה שלא מעניינת אף אחד, בושי לך, רדי על ארבע". השפלה אמיתית.. של להגיע למצב שמישהו מכיר אותך כל-כך טוב ויכול תוך שניה להוריד אותך ברמה מעשר למינוס חמש מאות. לצבוט אותך בלב בצורה שתרמוס אותך עד אבק ותכאיב לך בלי להרים אפילו אצבע. בלי עירום בכלל.
בעלות על התחושות שלך, ההרגשות שלך. מלהיות מלכת עולם תחת רגליו ללהיות זבל שמנקה הארמון מבריש.
הזיכרון של הדבר שהוא אמר לי רק יום קודם בטלפון בזמן שהיד שלי הייתה עמוק בתחתונים ובתוכי (וגם כמה חזק גמרתי בגלל זה) גרמה לי להבין כמה השפלה יכולה חריפה.
אני באמת מאמינה שהשפלה זה דבר מסוכן. לקח לי שנים להגיע למצב שאני אוהבת את עצמי. וגם זה עדיין בטיפול, עדיין במלחמות עם עצמי לגביי זה. להשפיל אותי זה.. בעייתי.
אחריי השיחה איתו אתמול ומקלחת נעימה הגיעו המחשבות. הספקות. לגביי מה שהוא אמר. ניתוח מעמיק עד כמה זה נכון, להיזכר בקול שלו אומר את זה שוב ושוב ושוב. לנתח מה אני מרגישה לגביי זה, והכי קשה זה ההתגברות על זה, הקבלה. הבנה.
אני לא יודעת למה אני חופרת לכם על זה. מקווה שאני בכלל נשמעת הגיונית ולא סותרת את עצמי בכל פסקה חדשה.. מחשבות.
אני מניחה שהשורה התחתונה היא האמון. הביטחון. במי שנמצא מולך.
כמה דקות לפניי ששאל אותי את השאלה הזו והוא אמר לי: "בקשר לאתמול.. ניצלתי את זה שסיפרת לי ש.... והשתמשתי בזה לטובתי. זה לא אומר שכך אני חושב. זה גם לא אומר שזה נכון. אבל זה נמצא מולנו והכוח שלך להתגבר על זה, הוא מה ששווה הכל. ובלי קשר זה מעמיד לי את הזין ברמה שאני לא יכול לעבוד כמו שצריך, קיבינימט".
אז רכנתי אליו ולחשתי לו באוזן "למה שלא ניסע אלייך ונתאמן על שניהם יחד?"
