|
|
|
דליה רביקוביץ
טיוטה
לא להשאיר עקבות
לא לפזר סימנים
אני במקום הזה ממילא אינני נשארת.
לא לכתוב מכתבים
לא לאסוף מזכרות,
תצלומים,
לסדר אותם בשלשות באלבומים.
לא לאסוף מסמכים,
לא לאגור בקיץ
לא לסיד, לא לשפץ
לא להתנחל.
בחושך לפרוש מן השירה העוברת
אולי אחרי מחלה קשה
כמו רחל.
הענין הזה לא חשוב ולא נכבד
אבק דרכים
מתמר לרקיע.
אין לי צורך להגיע.
איזה כיף שבעולמנו המתועש והמהונדס עדיין נשארים מעט דברים עונתיים. אבוקדו מזמן יש כל השנה וראיתי שיש גם אבטיח כתום זרחני מזעזע. בכל מקרה בעולם שיש בו הכל , אין למה להתגעגע , אין למה לחכות. והטבע הוא , הטבע הוא כמו מזג אויר , מתחלף.
סוף סוף ראיתי על המדפים עוגות דבש , איזה כיף שאין אותם כל השנה. איזה כיף שאין תותים כל השנה , איזה כיף שאין עוגיות בוטנים. איזה כיף שיש חורף ויש קיץ.
רגעים קטנים של אושר. אוכלת עוגת דבש עם מזלג ישר מהקרטון.
http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=25849
וכבר אחרי חצות .. אומנם הכרכרה הפכה לטויוטה זהובה (כמעט דלעת) אבל היא עדיין מכילה כל כך הרבה קסם , קסם של מציאות. עזבי , פשוט אין לי מילים לתאר דבר כל כך ראשוני , כל כך אנושי , כל כך כנה עד כדי כך שהוא בלתי נראה מרוב שהוא מזוכך.
אני פשוט אוהבת אותך ואת חלק בלתי נפרד מהחומר ממנו אני בנויה.
שלך!
לפעמים יש איזה אירוע בחיים / מצב רוח / מפגש / סתם בוסט של סוכר , שמרגישים ככרטיס יציאה מהחיים של עצמך. את עולה לשמיים בדילוגים ואף מוכנה להשאיר את כל המזוודות מאחור. ובפנים תמיד יש את החרדונת הקטנה הזאת , האם הכרטיס הוא רק הלוך או גם ושוב. ואת לא יודעת ממה את מפחדת יותר , מכל הלא נודע של השמיים או מלא לחזור חזרה למקום החמים , המוכר והבטוח - החיים של עצמך.
לעלות הלוך זה בכלל לא שאלה עבורך , וזה כבר אחלה של התבגרות. גם אם עניין ה"ושוב" או לא "ושוב" לא תמיד תלוי בך.
אבל מה שבאמת מעורר את הבחילה זה הכרכור הזה בפנים האם זה היה או שזה היה חזיון תעתועים.
איש אחד נכנס ביום אחד לרופא ומתלונן על כאב נפש עמוק.
- ד"ר , לא משנה מה אני אעשה , לא משנה לאן אסתכל , לא משנה במה אגע שום דבר לא משמח אותי , שום דבר לא גורם לי להיות מאושר , שום דבר לא מפיג את הדכאון. הכל חסר צבע וטעם.
על זה עונה לו הד"ר :
- אם זאת הבעיה שלך יש לי פתרון מאד קל , היום בערב מגיע לעיירה הליצן פיגאלו , הליצן הכי צבעוני , הכי גדול , הכי מצחיק בכל הממלכה. לא היה אחד שלא השתפך מצחוק כולל המלכה עצמה. הוא היחיד שיכול לעזור לך. תלך לראות את ההופעה שלו והדכאון יחלוף כלא היה.
- אבל ד"ר , אני הוא הליצן פיגאלו.
כיסוי העיניים הספוג בדמעות שורף על עור הפנים המגורה והבוער מרצף הסטירות.
כרית הספוגה ברוק הבורח מצידי הגאג שמזמן שכחת לנסות לשלוט במבוכת נזילתו ,
מצב המביך לא פחות מפנים הירכיים המחליקות אחת בשניה מרוב שכל המים שבך , שאת , נזלו החוצה.
החבלים שמצמידים את הידיים והרגליים ברישול של אחרי המאבק הלא רצוני שלך באינסטינקטים של הגנה עצמית , גם הם ספוגים באותם הנוזלים.
החולצה שלו שספוגה בריח שלו מכסה איכשהו את הערום המזולזל שלך , מגנה על גופך ספוג הזיעה בפני הצמרמורת המתעוררת מנשימות הרוח.
- תשני. אני אדאג לבוא להעיר אותך בזמני החופשי.
נשימה אחרונה הסופגת את נוכחותו. טריקת דלת.חלום.
לעיתים תחת עטיפה יפה של מוצר מסתתרת המהות הערומה שלו. ערומה מפסיכולוגיה , פילוסופולוגיה , טרמינולוגיה ודמגוגיה.
את המילה 'סבלנות' ניתן למצוא בשורה הראשונה של מיטב המקומות. קורות חיים , רשימת תכונות אופי באתר הכרויות , ראיון עבודה , תנאי קבלה וכו'.
ואיכשהו , כולם עוצמים עיניים , כולם מתעלמים , כולם מדחיקים ולדורי דורות מעבירים את הלוקש החיובי של ה'סבלנות' ושוכחים להוסיף שאם מורידים את כל התפאורה מהמילה נשאר השורש של : ס.ב.ל
אז שלא יעבדו עליכם...!
יום אחד קמתי בבוקר. הלכתי ברחוב ונפלתי לבור.
היה לי מאוד קשה לצאת. יצאתי והמשכתי הלאה.
למחרת היום קמתי בבוקר , הלכתי ברחוב , ראיתי את הבור ובכל זאת נפלתי.
היה לי הרבה יותר קל לצאת. יצאתי והמשכתי הלאה.
יום אחריו קמתי בבוקר , הלכתי ברחוב , ראיתי את הבור. עקפתי אותו.
היום. קמתי. והלכתי ברחוב אחר.
"מה שלומך , יפהיפיה?" - לפעמים זה כל מה שצריך. והחיים זורמים בגוף.
נקבה וכיף לי.
כשהגוף נמצא ברעב הוא מתחיל להרוס כדי לבנות. להרוס את עצמו בשביל לבנות את עצמו. הוא לוקח מהמלאי הקיים (מינרלים / שומנים / נוזלים / כו') , מעכל את עצמו כדי להזין את עצמו. ככה זה כשהוא במסע השרדות.
ככה זה לפעמים עם רגשות , כאלה שאין להם הזנה חיצונית , או מספיק הזנה חיצונית , או מעולם לא היתה הזנה חיצונית , הם לוקחים מהקיים בתוכך, מעכלים , מפרקים, מקבלים את המזון שלעיתים הופך להיות הדבר הכי אמיתי והכי טעים הרי המזון מהגוף עצמו (חומרים טבעיים בלבד 😄 ) וככה הם שורדים. הרגשות. השאלה אם להרגיש זה בהכרח מסע השרדות.
