כולל שבתות וחגים

הפסיכוטרפיסט שלי אמר לי אתמול : התנקבת. משהו בך היום בסיסי , נקבי , שקט , מכיל , כמעט ארכיטיפי.
זה הכל כי באתי אחרי המטופלים שלי , מיהרתי לבטל משהו שכל כך מחמיא לי.

ועכשיו פקחתי עין אחת וראיתי כרית ורודה , על סדין ורוד עם שמיכה ורודה , פקחתי את השניה וראיתי ויברטור ורוד , ספר עם עטיפה ורודה , הסתכלתי למטה זיהיתי תחתונים בצבע ורוד עם גופייה תואמת ורודה , בהשתקפות הלפטופ אני רואה את שתי הסיכות הורודת שקניתי אתמול בשקל על הראש , על הרצפה מכנסי טרנינג זרוקות ורודות שהורדתי אתמול לפני השינה. אמא'לה ואני בכלל לא אוהבת ורוד. נראה כי השרשרתי את מסר הנקביות ולא רק לעצמי. ועוד כסוכנת תרבות זולה. עכשיו אני רק צריכה משהו כחול שיחדור אל הנוף...

תן לי פשוט לבכות , להוציא את זה החוצה , תרשה לזכרון לחיות. כל מילה שלך , שאלה שלך תפספס את המטרה ותעצור את הגשם הזה. אני מאמינה שזה סוג של חד פעמי התהליך הזה. לגוף יש זכרון , אתה יודע. הבנתי את זה לא מזמן. אני והגוף הבנו. שלא משנה כמה תעבוד על הנפש ועם הנפש , אבל לגוף יש זכרון. הוא בועט , הוא שם , הוא מחלה וברכה. הוא צריך זמן חיים. הוא צריך מקום. הגוף זוכר הכל , הוא אוסף של תאים שאוגר את הכאב והריפוי לא יכול להיות רק נפשי. כל תא ותא נצרב בתער החוויות , שריטה אחר שריטה מהרגע שהגוף החל לפלס את דרכו מהרחם החוצה ועד עכשיו . מי יותר ומי פחות. אני יותר. תן לו לבכות , תן לנו לבכות. הנה עוד שניה כל תא ותא מתערפל מהכאב הבוכה , כמו ריסים המתחילות להדבק אחת לשניה מדמעות. גוף דומע את הכאב , מזיע את עצמו החוצה. לגוף יש זכרון ויש לכבד אותו. אני מחכה שזה יקרה .

לפעמים החיים זה כאילו אין גג. מעין מודל כזה , לעבודת גמר בארכיטקטורה. יש בית , יש קירות , יש מציאות ויש התנהלות. אבל אין גג.
הספה נרטבת מהגשם , הנרות נכבים מהרוח , השמש ממיסה את הגלידה , כל מקום חשוף לאין גג.
אנשים חיים בו , על פניו נראה כאילו הם רגילים , לאין גג. וכי זה הדבר הנכון לעשות. כי ככה זה.

שלא תעיז להשבר לי עכשיו , זעמתי עליו כמו שלא נהמתי אף פעם לנוכח הדמעות בעיניים שלו שנדבקו משלי. – שלא תעיז. תמשיך לגעת , תמשיך לנגוס , תמשיך להיות , תמשיך לגעת , תמשיך לחדור , תמשיך לבקוע , תמשיך לבעול , תמשיך לגעת , תמשיך להצמד , תמשיך להצמיד , תמשיך לחנוק , תמשיך ללעוס , תמשיך לקפל , תמשיך ללוש , תמשיך לערסל , תמשיך לבלוע , תמשיך ללחוץ , תמשיך לזוז , תמשיך לשרוט , תמשיך לגעת , תמשיך להסתכל ,תמשיך להסחף , תמשיך לכאוב אותי , איתי , תמשיך לגעת , תמשיך לחדור , אל תעצור את התנועה , תמשיך לברוח לתוכי , תמשיך לנשום , תמשיך לחזור , תמשיך לחכוך , תמשיך לחבק , תמשיך לחנוק , תמשיך לגעת.

תן לי את התחושה שחוץ מהגוף הזה , שלי , לא קיים שום דבר אחר בעולמך , כרגע , את ההרגשה שאני הדבר הכי עמוק שקרה לך , את ההרגשה שהגוף שלך לא ימשיך לנשום בלי שהוא יגע בשלי , את ההרגשה שאתה צריך אותי , את ההרגשה שאתה רוצה אותי , שאתה עוד שניה אוכל אותי , בולע אותי , את ההרגשה שאת הדם שלי ממשיך שלך , תמשיך להזרים לתוכי אותך , תמשיך לגעת , תמעך את השד בתוכך כאילו מוציא קול חיים , תחדור עם ציפורנייך , תמשיך לגעת , אל תפסיק לגעת , אל תפסיק להזרים , שלא תעיז להשבר לי עכשיו , אתה שומע , מגיע לי ואתה תמשיך , תמשיך לגעת , תמשיך להסניף אותי, תמשיך למסטל , תן לי לנשום אותך , תנשום אותי , תפחד ממני , תפחד ותמשיך , תנשום , תמשיך , אל תוריד ממני את העיניים לא משנה כמה כואב לך לראות אותן דומעות , כואבות , זועקות , רעבות , חיות , בוערות , חושקות , כועסות , רוצות עוד , רוצות , בוכות , בולעות , נוגעות , רטובות , מתוסכלות , מתגעגעות , נכנעות , נלחמות , מחבקות , מכילות , דורשות , חדות , חולמות , מתפוצצות , מתפרצות , כואבות , בוכות , דומעות . שלא תעיז להשבר לי עכשיו , אתה שומע..

כל העניין הזה של הפנטזיה להיות עם שני גברים , או שלושה או ארבעה..או...

אז מעבר לכל אותן תאוריות האישיות שכבודן במקומן מונח שמסבירות את התופעה בצורה מצויינת ,
חשבתי שזה לא יותר מאי הבאת אמון בזכר האחד והיחיד. אנחנו יותר מדי מורכבות אנחנו ולא רק בנפש.
יש את הפטמה השמאלית , ויש את הימנית ,ויש את השד עצמו , השמאלי , והימני , ויש את האוזניים (אה זה רק אצלי) ,
ויש את פנים הירכיים , ויש את הכוס , יש את הפה , ויש את התחת , ויש את השפתיים הפנימיות , החיצוניות ,
ויש את הצורך בחדירה על כל סוגיה , והאוראלי ,
ויש את המאחורי המותן מאחורה לכיוון מורד התחת בדיוק בסיבוב...גרררר....ויש פשוט מגע מרפרף על כל הגוף
האחד הזה...פשוט לא מגיע לכל המקומות האלה וזה כבר מכל מיני תאוריות אישיות משלו.

אז כמה זכרים צריך כדי להחליף פאקינג נורה?

שהגעתי אליה.

אני נקבה שאוהבת עגילים.
אני אישה שאוהבת עגילים ארוכים עם משקל כי זה מרגיש לי נשי ונוכח.
אני סאבית שאוהבת לישון איתם , להסתבך באי נוחות , לראות בבוקר סימנים על הלחי ולחייך.


:)

מישהו שיבוא בשביל להשאר.
שכל חלק מגופך הוא המנה העיקרית בפני עצמה ולא תחנה לאיבר הבא.
ויש זמן , יש זמן להכל. עד לשובע הכמעט מוחלט. עד שהעור מפסיק לייצר צמרמורת , כמעט.
שהאורגזמה היא לא הצלצול של סוף השיעור.
כאשר הרגש לא חי על המזוודות. וכאשר למגע יש בית. בית עם עבר , הווה ועתיד.
מישהו שיבוא.
בשביל להשאר.

ולפעמים זה רק עניין של מישהו שמכסה אותך בשמיכה , לא לפני שניער אותה באויר כדי לפזר את הנוצות בתוכה , מהדק אותה בכל קימורי גופך קצת עם ידיו , קצת עם גופו ונותן נשיקה במצח. לילה טוב.

זה צריך להיות זכר , כזה שארגיש את זכריותו.

זה יכול להיות זר שהרגע נפגשו המבטים והמרחק נעלם. זכר ונקבה המצבעים את זממם.

זה יכול להיות שותף המתכנן לצעוד את דרכו איתך , כזה שאפשר לטבוע איתו לתוך הבריאה.

זה גם יכול להיות איש מוכר ממתחת לאף , שלרגע משהו זז והרגשתם את המשיכה.

זה גם יכול להיות מישהו מהעבר , אחד שאין צורך בכל הטקס של ההתחלה.

זה גם יכול להיות מישהו לא מי יודע מה מבריק , אך שיהיה מספיק חכם לשתוק ולא להפריע.

זה גם יכול להיות אתה.

לא רק המוות הוא דבר בלתי נתפס , גם החיים. רק שבחיים אתה תופס את היילוד , תופס ולא תופס איך פעם הוא היה - פשוט לא היה..