לפני 7 שנים. 29 באוקטובר 2017 בשעה 12:50
אני לא מכירה אותו, רק קצת ברמזים, וכבר מרגישה אותו כאלו חלק גדול מעולמי, קשה להתקרב אליו, הוא בא והולך. צץ ושוב נעלם. אני רוצה אותו כל כך, יצר אכזרי הרצון הזה. קשה להיות נשלטת ולשמור על היצרים על הרצונות. קשה לעזוב ולהתחיל מההתחלה, להאמין שוב, ואין את אותה תחושה אותה אנרגיה. האם אלו הן הפרדיגמות שלי שהורסות לי, או חוסר סבלנות. עדיין מחכה. לא מוכנה להתחיל מחדש.
התקרבת ממש, יכולתי להרגיש אותך קרוב אלי כמו נשימה. ואז כשהסתובבתי כבר לא היית שם, התאכזבתי קלות, וחייכתי חיוך גאה, כי ידעתי שהיית כאן אפילו לרגע קט.
