הוא ביקש התמסרות, ואמרתי לו אני מסורה לך, אך לא ידעתי, למה אני באמת מתכוונת, מסורה אני, למה בכלל אני מסורה בעולם הזה? אז חשבתי על כך לעומק, כן אני מסורה לילדים שלי אני אתן להם הכל, כשהבן שלי היה תינוק וחלה, השתתקה רגלי הימנית, הגוף כמעט ולא עבד לאחר כמה רגעים קמתי ורצתי לבית חולים, התאשפזנו והייתי מסורה לו אוהבת דואגת, לא מתלוננת שאני שם, לא רוצה שיחליפו אותי, ישנה ליד איזה גבר זר במזרון החדר על ריצפה ועדיין בכל דקה מסורה לבני. חיפשתי עוד דברים שאני מסורה להם, אהבת השם, והבנתי שאין בדברים שאנחנו מסורים אליהם פחד שיאבדו, פחד שיאכזבו, אין אגו, יש רק רצון להטיב, אז המסקנה היא שהתמסרות וויתור על האגו כרוכים באופן בלתי נפרד לנתינת אמון, אינך יכול להתמסר ללא אמון בדרך, ללא אמון בעצמך , ללא אמון בעומד מולך. במילים אחרות התמסרות היא אקט של אמון.
רגעי אמון בהם נתתי לעצמי ליפול לתוך ידיים אוהבות, לאבד שליטה בגוף אחר, בנשמה אחרת, ללא כל אגו רק מתוך הכמיהה של הלב.
אני רוצה להתמסר לך לאבד שליטה להאמין לחשוב שיהיה לך רק טוב לדאוג לך להיות טוטאלית בשבילך, בלי בושה בלי פחדים. מתחילה להבין מה אתה צריך.