רציתי אותו כל כך הרבה, רציתי ורציתי, זה כואב מתסכל משגע מחרפן שורף. זה רגש חי ובועט וקיים אחרי כל כך הרבה שנים שלא הרגשתי ככה, אתה הצלחת לפתוח את הרגש הזה את הכמיהה את הרצון. ולא איכפת לי מה התוצאות ושאתה לא שלי, אכפת לי שאני כזאת שאני יכולה להיות טוטאלית, נאמנה, סבלנית, בלי גאווה. עבר הרבה זמן, לצערי החיים קצרים וצריך להמשיך. עכשיו חזרתי לעצמי אני כאן חייה אוהבת כנה בלי מחסומים, בלי פחדים, תודה שנתת לי לצאת מהקופסה של עצמי ולא לפחוד, חבל שלא הייתה לך סבלנות בשבילי, יכולנו ללמוד הרבה אחד מהשנייה, כל כך בקשתי עוד היזדמנות, אני זאת אני ואין בעולם עוד אחת כמוני. ואני ועם כל מה שיש בי וכל הטוב והרצון שלי, לא האמנת, אולי לא האמנת לי למילים שלי, לפחדים שלי. כמה חבל... רציתי אותך, לא רציתי אף אחד כך, הפתעת אותי, את הרגש שלי, אחרי אכזבות דחיות כשלונות, מצאתי אותך ושוב לא הבנת אותי לא קראת אותי. הייתי בטוחה שזיהת אותי שאני בשבילך בדיוק מה שאתה צריך. את המסע הזה אתה קטעת, ואני אצטרך להמשיך ....
לפני 6 שנים. 27 במרץ 2018 בשעה 9:59