כשאני טוטאלית, אתה בתוכי כל היום, כשאני קמה בבוקר ויוצאת מעולם השינה, למציאות יש כמה שניות שאני נזכרת מי אני, מה אני , איפה אני? הנשמה קצת מסתדרת בתוך הגוף ואז אתה נמצא בראש שלי, חושבת עלייך נכנסת לוואטס אפ אולי כתבת משהו. בבוקר אני מארגנת את הילדים, בזמן שאני מכינה את הכריכים לבית ספר, שומעת את אותם שירים ביוטיוב, וחושבת עלייך, בדרך לעבודה, אני מדברת איתך בלב, מספרת לך את כל מה שאני רוצה, חולמת, אני עובדת מתעסקת בעבודה ואתה שם, כל הזמן במחשבות, גם כשאני חוזרת אתה מלווה אותי, וגם כשאני מבשלת לילדים, אני מדמיינת שאני מבשלת בשבילך, ומנסה שיצא לי הכי טעים. אתה הופך להיות חלק ממני, יש שיגידו זה שיגעון, אובססיה.
זה לא קורה עם כל אחד, טוטאליות יכולה להיות רק עם אדם מיוחד, אחד שנגע לי בנשמה, שחשף אותי, יש לי את הזכות להכניס אותו לתוכי למחשבות שלי למילים שלי לאנרגיה שלי לחלומות שלי, לעתיד שלי. להיות טוטאלית זה לאהוב עד הסוף בלי פחד להתאכזב, לנסות להיות להאמין לירצות. זה יפה, זה כייף, זה חלק ממה שאני.
אני לא אתן את עצמי לאף אחד שאני לא ארגיש אליו ככה חזק, ולא אכפת לי כמה זמן זה יקח, אני לא אשקר לעצמי ולא אשקר לגוף שלי. מצידי שייקח לי שנים למצוא שוב את האדם הזה שאני ארגיש טוטאלית אליו, איפה הנאמנות לגוף שלנו לנשמה שלנו, האם לזייף זה פיתרון.
