איתך עשיתי הרבה טעויות, שרק אם הייתי יודעת מה המחיר, הייתי פשוט סותמת את הפה ולא מדברת הרבה. הכי גרוע זה כשטעיתי לא ידעתי שאני טועה, פעם אחת זאת הייתה מסקנה לא נכונה, פעם אחת מילה לא נכונה. עם כל הטעויות שעשיתי הדבר היחיד שלא היה טעות, היא הבחירה בך. אתה היית נכון, אמיתי, אדון אמיתי, ואני הייתי טיפשה ולא בשלה לאדון אמיתי, סיננתי יותר מ 50 ״אדונים״ עד שהגעתי אלייך, התלהבתי התרגשתי, ידעתי, רק שהפעם הגיע אדון שגם הוא יותר חכם, יותר מאתגר, אני לא עוד חכמה, נופלת בכל שאלה, בכל משימה, או בקשה, הסליחות שלי כבר לא עזרו. ואז הבנתי שמי שמולי זה כבר מישהו אחר, שאני לא רגילה, וכבר לא היה לי קל.
לא טעיתי בך כי אתה הוא מה שחיפשתי רציתי התפללתי, והיית שלי לכמה רגעים.
זה הכי קשה, אילו אתה לא היית בסדר, והייתי מתחרטת שהכרתי אותך, אז היתה לי אפשרות לכעוס עלייך לשנאת אותך, לקלל אותך, לשכוח אותך, להמשיך לחפש אחר יותר טוב.
ועכשיו הרף הוא גבוהה, ובלי קשר לרף גבוהה זה אתה.
לבקש סליחה ותסלח בסדר, אבל מה יהיה בעתיד, ואם אני אעשה שוב טעות בטעות מה אז..
תעניש כן כל דבר, רק אל תעלם אל תעזוב אל תחדול. תחנך תעניש תכעס. לאט לאט יהיו פחות פחות טעויות.