הרצון שלי ניצח את הכל, הוא ניצח את ההגיון שלי את הדימיון, הרצון שלי הפתיע אותי, אף פעם לא רציתי משהו ככה. אפילו לא יודעת אייך להגדיר את זה, אם לקרוא לזה רצון, בכלל זאת ההוויה הפנימית שלי, זאת שקיימת עדיין כשאנחנו ילדים, ואין לנו עדיין חינוך והסברים למה טוב ומה מותר ואסור. היא פרצה ההווייה הזו, חיבקתי אותה ועפתי איתה לאן שהיא רצתה, במציאות היא נתקלה בקושי בכאב, והיא הבינה שהיא לא יכולה להיות שם במקום שרצתה, ולא בתנאים האלו.
לפעמים זה לא מספיק לרצות ולאהוב, חשבתי שאהבה מנצחת הכל, את הכאב. אני לא שם במקום הזה שלאהוב כאב, קשה לי להבין את האהבה לכאב חזק, כמו שקשה לי להבין את האהבה למשחק כדוררגל, או אהבה לעישון סיגריות. יש דברים שאני בחיים לא אבין, הייתי חייבת לנסות ולראות אם אני אוהבת את זה לא רק אותך, אם אני יכולה לאהוב את הכאב שאתה רוצה לתת לי , כזה שאני אשתוקק לו, אני לא אוהבת את הכאב הזה, הוא פשוט קשה ולא בשבילי, מעבר לכאב, נתתי את כולי, אפשרת לי להילחם עלייך, אפשרת לי לדעת את האמת שלי. אפשרת לי לצאת מעצמי ולגלות את הכוחות שלי. אתה מדהים, אתה טוב, שמחתי שהיית קצת שלי.