הנקודה הזו בחיי היא נעימה לי, אני נהנת מדברים כל כך פשוטים, כמו שאני מיעוט והרוב כאן ילדים, ואני חייה את עולמם. בגלל שאני לבד איתם בבית אין שום דיעה שסותרת אותי, אין מי שיגיד לי דברים מכעיסים או פוגעים. בבוקר אני מכינה לכולנו תה וקפה, ועוגיות, זה מזכיר לי את הילדות של עצמי לפני כל הכאב ראש הזה של להיות מבוגר אחראי שצריך לרוץ לעבודה ולימודים, להתחתן להוליד, לגדל תינוקות. זה שלב שכבר עברתי אותו, עכשיו אני והילדים, הם כבר גדולים, אך עדיין לא מתבגרים זועמים.
אין שולט עכשיו, גם כל אלה שאני מדברת איתם הם שולטים בשקל, או שולטים שמחפשים זונה בהזמנה, אני רחוקה להיות שווה שקל, ורחוקה להיות זונה, אני אישה עם רגשות עם עבר, עם תובנות, ואני יודעת בדיוק מה טוב לי.
אתמול הכרתי שולט שרק התכתבנו, כבר התחיל לתת לי הוראות, חשב שמצא כלבה ב 5 דקות.
אני חייבת לציין שהכלוב הוא אתר נפלא לעומת אתרים אחרים, וקל להכיר ולשוחח כאן. יחד עם זאת מצחיק אותי אייך אחרי 5 שורות כתיבה יש שחושבים שאני כלבה שלהם.
עדיין הילדים בבית ואין לי כוח לארגן, כאלו שכבר החופש הגדול הגיע.
אני מתחילה להזיז את עצמי.
