החוויה הראשונה

התבקשתי לכתוב לבלוג .. (כמה שזה קשה..)

זה שוב אותם הרגעים שאתה מבין שאתה רק צריך דחיפה קלה כדי לשבור חומות ..

שנים שאני מת לכתוב ואני רואה את כולכם עם בלוגים מפוצצים קצת מקנא לא אשקר יש פה אנשים עם יכולות כתיבה מדהימות..

אני כותב ומוחק.. משרבט כבר שעה כמה מילים חושב על מה יגידו או חושב איך זה יצטייר..

יודעים מה פאק איט.

אולי זאת הפעם הראשונה שהפחד הזה לא מנצח אותי..

אחרי הרבה זמן חזרתי לכלוב , משוטט לי ברחבי הבלוגים מחפש אחרי שיחה אינטלקטואלית..

פה ושם מתגנבת שיחה אבל אתה מרגיש שמשהו שם פשוט לא…

אולי כי אנשים יותר מידייי חושבים מתפלאים, אולי מפחדים מהטוב..

מזכיר לי סיטואציה שבה הייתי ..

אישה מבוגרת עם סלים סוחבת לבד משקל שאולי חצי ממנה ( ואני לא צוחק )

שאלתי אותה אם אוכל לעזור לה ולסחוב את הסלים בשבילה לבית..

היא ממש נבהלה היא לא הבינה מאיפה באתי? מה האינטרס שלי בעצם? 

ממש לקח לי כמה דק לשכנע אותה שאעזור לה 

בסופו של דבר הורדתי את הסלים בקצה המדרגות של הבית שלה חייכתי חיוך ענק ואמרתי להתראות והסתובבתי לדרכי..

היא פשוט עמדה שם , קצת בהלם ושמעתי אותה קוראת לי שוב קלות.. בקול נבוך ובפרצוף מסמיק..

״שתדע שאין היום אנשים כמוך״

חייכתי!!!!

אבל מבפנים הלב נשבר…

זה לא כזה קשה.. תיהיו אנשים טובים ותחייכו הסביבה תאיר לכם פנים בחזרה..

ואז.. הגעת וגרמת לי לכתוב לבלוג ולנצח את הפחד

 ( אפילו אם זה היה הדבר הכי טיפשי שיכולתי לכתוב )

תודה לך ש.❤️🌹