לפני 4 שנים. 29 ביולי 2020 בשעה 4:43
זה נותן לך כח עלי
כח לא טוב
כח שכל יום אני מפחדת שתנצל לרעה
לא ברשעות, אלא גרוע מכך, בעצלנות
שלא יהיה לך איכפת
שלא יהיה לך חשוב מספיק
ושכל שיכבה שאני מסירה מעל עצמי וחושפת יותר תשאיר אותי עם צלקת יותר עמוקה
גם להכאיב לך ולהפחיד אותך זה לתת את כולי
זה למצוא את האמת שלנו
את האיזון
ועדיין, לא משנה כמה עמוק נגיע. בסוף אתה תקום ותלך ותשאיר אותי ואת הרחם שלי ריקה, כמו את המיטה שלי.
אנחנו משחקים בפצעים של שניינו. אני נותנת לך אהבה שכרגע לא מוחזרת לי חזרה. למרות שאשליות ששקענו בהן, דבר לא השתנה ואינך שלי עדיין. אולי אף פעם לא תיהיה.
אני רוצה להאמין.
אבל שנים על גבי שנים של נסיון לימדו אותי, אני לא אחת שאוהבים אותה, שמתחתנים איתה.
בסוף אני רק זונה. אחת כזו שמשתמשים בה וממשיכים הלאה.
