לפני שנתיים. 30 ביוני 2022 בשעה 20:21
יום אחד, בעתיד הלא מאד רחוק, אתה תגיד לי במבט השקט שלך "אני מצטער שנפגעת".
זה יהיה אני מצטער שנפגעת ולא אני מצטער שפגעתי וההבדל בין שניהם דק אך תהומי.
ואני לא אכעס. אכאב כן. אבל לא אכעס.
לא בגלל שלכאורה הניסוח מעיד על חוסר קבלת אחריות מהצד הפוגע. הרי זה ידוע שככה לא מתנצלים.
אני לא אכעס (רק אכאב) כי אני אדע שאתה אומר את האמת.
אתה לא מנסה לפגוע. אתה פשוט, עצמך. ויוצא ממך מה שאתה צריך ורוצה.
ואני אסובב את הגב בלילה, מרגישה תהום עטופה בשמיכה הדקה שהיא כל החוצץ בייננו, ואבכה בשקט לתוך הכרית, ואני אדע. אתה מצטער שאני פגועה, אבל אין שום דבר שתוכל לעשות וזה לא כאילו שאתה יכול לזייף את זה או להכריח את עצמך.
היה.
דעך.
נגמר.
