לפני 6 שנים. 3 בספטמבר 2018 בשעה 10:17
Alias
כלבלב שובבלפני 6 שנים. 16 באוגוסט 2018 בשעה 8:57
אף פעם לא היתה מילת ביטחון, לא הרגשנו שצריך. אבל, כשפחות עבד לי, הייתי אומר "אני מעלה את זה לבלוג" והוא היה מתלבט.
היום? היום אני קצת חורק, טיפה עושה פרצוף והוא מתחיל:
"לך תכתוב פוסט. תכתוב שכל החברות שלך יראו. וזאת תעשה לך לייק, וזאת תגיב... " ופשוט ממשיך בשלו.
אני מבולבל, אובד עצות. מה עושים?
רגע, אני יודע! הולך לפתוח עליו שרשור בפורום.
ביי
*מאמי תעשי לייק, ואת נשמה, תגיבי. בואו לא נאכזב אותו
לפני 6 שנים. 11 באוגוסט 2018 בשעה 17:08
נחשו מה מהם עשינו
לפני 6 שנים. 3 באוגוסט 2018 בשעה 10:48
לפני 6 שנים. 30 ביולי 2018 בשעה 5:11
לפני 6 שנים. 25 ביולי 2018 בשעה 18:05
2018, כן?
הומופוביה. הומפוביה קשה. בכלוב.
אתר של בדסמים ופטישיסטים שמציגים דעות על להטבים שבאות מהמחשכים (כמובן שלא כולם, יש גם דעות אחרות לגמרי).
אתן/ם, שחיים בארון משלכם, איך אתם לא סובלנים בצורה כזו?
אתם, שנהנים מאישה שחודרת אליכם עם סטרפ, קוראים לנו אוכלים בתחת?
אתם/ן שיוצאים ממסגרת הנישואין ובאים לכאן, אומרים על להטבים שהם לא מוסריים?
אתם/ן שנלחמים בבית דין על משמורת, שמתים מפחד שידעו על הבדסמ שלכם כי זה עלול להטות את דעת בית הדין, שופטים את הכשירות שלנו להיות הורים?
אתם/ן שאוהבים ביזאר, להיות כלבלבים, שישפילו ויבזו אתכם, שאוהבים להכאיב ולהתעלל ומה לא, קוראים ללהטבים סוטים?
הפסיכולוגיה החברתית גילתה שאנשים שמרגישים נמוכים בסולם החברתי מוצאים קבוצה אחרת להשפיל כדי להרגיש גבוהים יותר. והנה עוד תימוכין לתיאוריה הזו.
הכאב שאני ועוד כמה פה חווינו בימים האחרונים (ומעניין כמה יש שאני לא יודע עליהם)...
רציתי לסיים באיזה אמירה יפה ומחנכת או משהו מחבק כזה, לא יודע. לא מוצא
מוגש כחומר למחשבה
לפני 6 שנים. 4 ביולי 2018 בשעה 10:45
להלן מוצג א', מצית אשר נמכר בכלבו בקיבוץ שלי:
#נובאמת
לפני 6 שנים. 2 ביולי 2018 בשעה 11:42
לרוב, זה רמ"ח איברים.
אצלי, קצת עצוב לומר, זה רמ"ח הודעות בפורום. 248 בדיוק.
האם זה אומר שאני חמ"ר?
#אין לי חיים
לפני 6 שנים. 17 ביוני 2018 בשעה 21:03
לפני 6 שנים. 31 במאי 2018 בשעה 18:36
כבר כמה שנים שהבת שלי לומדת מחול. והיא טובה, ממש טובה.
אם תרצה, היא תהיה בלרינה. וזה לא אבא אומר, זה המורים.
היום היה מופע הסיום של אולפן המחול. היא היתה כל כך יפה
על הבמה. רקדה מהמם, חייכה כל כך מקסים, נראתה חבל
על הזמן. כוכבת. אמא צילמה (אבא לא ממש יודע איך)
בסוף, עלה מנהל האולפן להודות לכולם. הוא סיים במשפט הבא:
"עוד מעט הבנות שלכם יפגשו אתכם בחוץ. ולא להלחץ עם יש להן
סימנים כחולים על הברכיים. זה כחולים של גאווה"
אבא מחה דמעה. עוד סימן של גאווה
*נשבע נשבע נשבע שזה באמת מה שהוא אמר.