צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Alias

כלבלב שובב
לפני שבוע. שני, 12 באוגוסט 2019, בשעה 23:36

אני קורא ספר אנטי-גיי נוצרי קיצוני פסיכי. אל תשאלו למה. 

עכשיו אני בפרק הסיום ולא תאמינו מה גיליתי. 

מעשי סדום בקרב הטרוסקסואלים בעלייה בגלל נורמליזציה של מעשי סדום הומוסקסואליים

וליתר ביטחון תרגום: 

סטרייטים מזדיינים יותר בתחת מאז שלהומואים מותר. 

אז אתם, חובבי סטרפאונים יקרים ויקרות, כל הנשים, הגברים ושאר מגדרים שבעניין אנאלי,

מחכה לאדומה עם תודה גדולה.

זה בזכותי!! 

 

לפני 3 שבועות. חמישי, 25 ביולי 2019, בשעה 20:59

אני שונא את האוקראיני. הוא גם לא באמת אוקראיני, הוא רוסי מתחזה. 

ואני שונא אותו. הוא עובד איתי במחלקה, התופעה. 

אציג בפניכם פתגמים ואמרות שאספתי במהלך השנים:

"דרקן, יש פתגם ברוסית; לא לאכול דג... ולשבת על הזין"

"דרקן, יש פתגם ברוסית; לעשות את הספייר... לא דופק את התחת"

"דרקן, ראש, לא רק בשביל להחזיק כובע"

"דרקן, איך אומרים, כל אחד ושיטה שלו להביא ביד"

"דרקן, אתה יודע מה זה חיים? אני אגיד לך. אתה אוכל תפוח. טעים. עושה צליל. יש לו מיץ. אתה נהנה. דרקן, אחרי שעתיים - מה יצא? זה החיים!"

 

והנה תמונה. מגנט מהלוקר שלו שמסביר הכל

 

אני חייב לצאת מפה. שמישהו יירה בי. 

לפני חודש. שישי, 19 ביולי 2019, בשעה 13:38

אני לא מאמין גדול במושגים כמו "גבריות רעילה" או ה"לבן הפריווילג". זה לא שאין דברים כאלה, אלה

פשוט מונחים שיצאו משליטה לחלוטין, בעיניי. אפשר לבקר אותי, אפשר לנסות לשכנע אותי אחרת, כרגע

זו דעתי.

אני מתקשה מאוד עם הגדרות של נטיות מיניות כמו פאן-סקסואל, ג'נדרקוויר, לא-בינארי ועוד. אני מכבד

את האנשים, אפנה אליהם בדיוק כמו שהם מבקשים, אתן להם את כל החירות לחיות את חייהם כפי שהם

רוצים. אבל ביני לביני, אני לא מבין את זה. פשוט לא מבין. שוב, אם מישהו יושיב אותי לשיחה ארוכה ויסביר

לי, ייתכן ואבין. כרגע לא.

אני חושב שלפעמים במאבק הנשים יש טעויות. למשל, אני לא חושב שזה הגיוני שאישה יכולה להגיש תלונת

שווא על אלימות במשפחה וזה לא ייחשב עבירה, כדי שנשים לא יחששו להתלונן. בעיניי, זה חוסר שוויון שאין

כדוגמתו. זו דעתי, כרגע.

אז אני לא קופץ על כל מסיבה ליברלית, לא צועד בכל מחאה, לא מריע לכל בבל"ת שמאלני, ואפילו חושב שעדות

ספרד קצת הלכו רחוק מדי עם עניין הקיפוח.

זה אני כרגע. טייק איט אור ליב איט.

 

אבל! 

כשמופיע גבר ישראלי, לבן, יהודי אשכנזי, הטרו-סקסואל, סיסג'נדר, מונוגמי, ימני ושמרן, וטוען שיש טרור על העולם שלו?

זה הגבול. 

גבר לבן פריווילג יקר:

בתנ"ך שלכם כתבתם שצריך להרוג הומואים. הנחלתם את זה לנצרות ולאסלאם. בניתם עולם שבו הרגתם, סירסתם,

כלאתם ואשפזתם הומואים. אלימות כלפי הומואים, ואלפי כינויי גנאי ולעג, זה בקטנה. (חוץ מאולי יוון העתיקה. שם הגבר

השליט החליט שזה סבבה לזיין את הנוער בתחת, אז כך היה)

משלתם בחיי האישה בכל דרך אפשרית. נעזוב שיש מקומות בעולם שהטלתם מומים בנשים כחלק מהעסק, כי את זה עשו

עמים "פרימיטיבים" (מילה שהגבר הלבן הפריווילג נתן להם). נעזוב תחת שלטון הדת או המלך. העזתם לתת את השם

"דמוקרטיה", "שלטון העם", למדינות שבהן לנשים אין זכות הצבעה. אתם עדיין דורשים להחליט אם אישה תפסיק או לא

תפסיק הריון, for fuck's sake. אתם עדיין הרבה מעבר לחצי בבית המחוקקים הישראלי. 

כבשתם כל עם שרציתם, המצאתם את העבדות, מחקתם דתות שלא אהבתם. פתחתם במלחמות איומות בגלל האידיאולוגיות

שלכם.

אין לי כוח לדבר על מה אתם מעבירים את קהילת הטרנס-ג'נדרים. רק אזכיר סיפור אנקדוטלי על טרנסית שנעצרה על זנות,

ונקשרה עירומה למיטה באבו-כביר, כדי שרופאים ימשמשו את גופה מכל כיוון ויחליטו אם למעשיהו או לנווה-תרצה.

חירבנתם על הספרדים. חירבנתם על הערבים.

אתם בשלטון כבר שנים. הפכתם את המילה שמאלני לשוות ערך לבוגד, לקללה. 

קוקסינל זה קללה, הומו זה קללה, נקבה זה קללה, ערבי זה קללה. במילון שלכם רק "גבר" זו מילה חיובית.

בכל המובנים, אתם הרוב במדינה הזאת (בכלל בעולם). אתם החזקים, הבריונים של החצר. עשיתם כל מה שהתחשק לכם לאורך ההיסטוריה.

ועכשיו, אתם קורבנות? אתם נתונים לטרור? עליכם מנסים להשתלט?

איך, לעזאל, ניהלתם את העולם? חבורת בכיינים מגוחכים שמשתינים במכנסיים כי שתי נשים רוצות להתחתן, שני גברים שוקלים 

לגדל ילד, מישהו עבר סדרת ניתוחים פלסטיים ומבקש מכם לפנות אליו בהתאם, אישה רוצה שכר שווה, לאנשים בא יותר מבנזוג אחד

ויש מוזיקה ים-תיכונית בגלגל"צ.

רוצים ייצוג, רוצים שוויון, רוצים להיות חלק מלא מהחברה שממנה תמיד הגליתם את האחר. ואתם משקשקים מפחד, כי זה לא קרה לכם

עדיין. 

אז יודע מה? תפחד.

שלך,

הומו (טוב, בערך), קומוניסט, ליברל, שמאלן, פולי-אמורי וטרוריסט. הכי טרוריסט שיש.

 

לפני חודש. ראשון, 30 ביוני 2019, בשעה 23:16

חזרתי מלונדון. עוד רגע מצעד הגאווה שם. והעיר באטרף. 

1. דגלים בכל חור, צנצנות תרומה בחנויות עם מתנה מגניבה לתורם, כל בגד גאווה שתוכלו לדמיין (כובע, תיק, חולצה, אפילו שלייקעס) 

2. חלונות ראווה בצבעי גאווה, מוצרים בתצוגה בצבעי גאווה, חזיתות מבנים בצבעי גאווה, מוניות שחורות בצבעי גאווה, עסקים שהחליפו את הרקע של הלוגו לרקע גאווה. (תמונות מצורפות) 

3 . שיא השיאים, בעיניי. לכיכר טרפלגר יש המון מעברי חצייה. אחת הכיכרות החשובות בלונדון, למי שלא מכיר, ועומד בא המוזיאון השני הכי מתוייר בלונדון, הנשיונל גלרי. 

כל הרמזורים הירוקים בטרפלגר הוחלפו. עכשיו הירוק הוא סמל ההומואים, סמל הלסביות וסמל הטרנסג'נדרים. 

 

אז אם אתה נגד המצעד, חסוך כסף (לא זול שם בכלל) וטוס לגאווה בלונדון, במקום להיות בארץ. אתה תהיה מאושר - יש כל כך הרבה יותר מה לשנוא. 

לפני חודש. שבת, 29 ביוני 2019, בשעה 02:51

חזרתי למלון עם בתי מהיום טיול הראשון שלנו. שלחתי אותה לחדר והלכתי לפינת העישון. 

ושם, ראיתי אותה, יושבת על הגדר. קצת מרופטת, כמה קמטים וקרעים, מי יודע כמה זמן היתה שם. בעיקר מלוכלכת, אבל זה רק יתרון. קריסטין,  זה שם של מלכה אמיתית

אז מה עם היא הסתבכה באיות? אז קשה לה מילים גדולות. איך אמרה דנה: היא לא משתמשת במילים, היא מדברת עם הידיים שורפת עם העיניים. 

כשסיימתי את הסיגריה, עליתי לחדר. למחרת, היא לא היתה שם יותר. We'll always have the smoking corner, אמרתי לעצמי. 

אז אם אתם בלונדון, אולי תרימו לה טלפון. ואל תשכחו למסור לה ד"ש ממני

לפני חודש. שישי, 28 ביוני 2019, בשעה 09:21

5 ימים חלפו להם, הטיול ללונדון מסתיים. בשתיים בצהריים ממריאים לתל אביב. ביקרתי כאן במועדון לגמרי סבבה בשם G-A-Y (למה אנחנו לא ככה מקוריים בשמות?) ושם הכרתי את מייקל. אחרי שמייקל התחיל איתי ומזמז לי את החיים, הוא הושיב אותי ושם עליי ראש שאפנק אותו. ואני, עם אינסטינקטים בדסמיים חדים, הבנתי מייד. מייקל אוהב לטקס, חברים. אז בילינו על ספסל, כשאני מלטף אותו עם כפפות שהביא מההוסטל שהוא גר בו. והלכנו ברחובות  כשהיד שלי עם הכפפה... טוב, הבנתם. אז תכירו גם אתם: 

אתמול נפגשנו במועדון פעם שנייה, וליוויתי אותו לאיפה שהוא גר. בדרך שאלתי אותו מה הוא עושה, והוא רק אמר "מתנדב" ולא רצה לפרט. 

כשהגענו לדלת והוא נכנס ראיתי את השם st. Mungo על הדלת, אז גיגלתי. 

מייקל, מסתבר, גר בהוסטל להומלסים. וכל לילה הוא ושאר דרי המקום יוצאים ועוזרים להומלסים ברחבי העיר. לא אמרתי מילה. 

כשיצא, הביא לי מזכרת מלונדון, תחתוני ספידוס אדומים. הוא גם השאיר חותם, על הלב. כשנפרדנו, בכיתי קצת, על הילד המתוק כל כך. 

אני חושב שכשאגיע לארץ אתרום כסף למקום דרך האתר שלהם. אולי למייקל שלי יהיה איפה לגור גם הלאה. 

 

*אושר על ידי האדון. 

**האם אני מתחלף? האם זה נורמלי? האם אני סאב אמיתי? 

לפני חודש. ראשון, 23 ביוני 2019, בשעה 15:09

 

ניתן לרכוש בחנויות כלי בניין. בת"א זה 33 ש"ח + התקף פאניקה קל. דחקות אינסופיות עליכם מהאדון כלולות במחיר. 

 

לפני חודש. שבת, 22 ביוני 2019, בשעה 20:12

רגע של סתם שיתוף כזה

אחיכם, כך אומרים לו, מצטייר כאיש העולם הגדול.

אז ביקור באוסטריה והונגריה (מטהאוזן זה חתיכת אטרקציה) עם סבא בגיל 14, שתי נסיעות לפראג (רומנטית, כל כך רומנטית), האחרונה לפני 14 שנה ו... זהו

מחר, אני טס. לוקח את הילדה ללונדון. פאקינג לונדון. אני בלונדון. אני בן 39 בספטמבר. אני מדבר אנגלית עם מבטא בריטי מספיק טוב בשביל שבריטים יאמינו שאני משלהם. אני חולה הומור, קולנוע, מוזיקה בריטים. אני לומד שנים את קרואולי (מי שמכיר מכיר) הבריטי. ומחר אני טס לשם. 

ואני מת מפחד. אני אחראי על הילדה הזאת, על עצמי, על הטיול, על הכל. יש לי adhd חמור. אני מאבד דברים, שוכח דברים, מבולגן לחלוטין. מה אחראי? למה אין מבוגר אמיתי איתי בטיול הזה?? 

ואני נורא מתרגש. מהכל. מבכלל. כי זה 5 ימים עם המתבגרת הכי מגניבה בעולם, בעיר שאני חולם להיות בה מאז ומעולם. זה ארכיטקטורה, ואומנות, ודברים שהשם שלהם מתחיל בroyal. זה אני והגאונה הקטנה שלי בווסט אנד רואים מאמא מיא!!!! אבבא! פאקינג גיי הבן, בייבי. (מתכנן לבכות בthe winner takes it all)

זהו. תודה שנתתם לי מקום לכתוב את זה. אתם בסדר אתם. 

לפני חודשיים. חמישי, 20 ביוני 2019, בשעה 13:50

במצעד הגאווה הלכתי בלי חולצה. איזו טעות (ולא רק כי אני אשכנזי מת ונשרפו לי הכתפיים. שכחתי לרגע שאני השגריר הרשמי של קהילת הגייז. עכשיו סטרייטים יחשבו שלכל ההומואים יש פירסינג וקעקועים והם כבר ממש לא עם קוביות בבטן. שכחתי שאני השגריר. 

אני חי חיים קצת יוצאי דופן (טוב, הרבה), מלאים באושר. וזה טוב, כי ככה הסטרייטים ידעו שגייז הם אנשים בריאים וטובים. כי אני השגריר. 

בכל רגע ורגע עלי לשקול כל נאד שאני תוקע (במיוחד אחרי סקס), כי אני השגריר. 

רק שמישהו שכח לשלוח לי את המשכורת. כנראה שאני שגריר של מניאקים. 

או שאף אדם אחד פרטי הוא לא נציג הקהילה בה הוא חי. אפילו אם נבחר כנציג, חייו הפרטיים והתנהלותו האישית אינם מייצגים את הקהילה שלו,רק אותו. 

אז לא כל דבר אידיוטי שאיזה אוכל בתחת אחד עשה מעיד על הקהילה. די כבר לקחת ארועים בודדים, אנשים בודדים, ולהכליל מהם. מיצינו. 

בקיצור, התפטרתי. קהילת הבדסמ אולי מחפשת שגריר? יש לי ניסיון רלוונטי

 

לפני חודשיים. חמישי, 20 ביוני 2019, בשעה 07:47

אולי 

אבל אני נוסע עם הילדה, אז אני לא אדע מזה, נכון?