הגיע חודש הגאווה ואיתו התגובה הרגילה: מה יש לך להיות גאה בזה שאתה שוכב עם גברים? סך הכל המיניות שלך. לך תעשה משהו עם עצמך ששווה להתגאות בו.
גבירותי ורבותי. מושג הגאווה לא אומר שגאווה גדולה להיות אגזוזן או בעלת חיבה קיצונית לטונה.
הוא בא ההתנגדות להשפלה. כמחאה על התעללות, כקונטרה לרעיון שצריך להתבייש בנטייה שלך. זאת גאווה במובן שאנחנו לא חולי נפש, לא זבל. העובדה שיש לי בנזוג אינה סוד מביש שאני צריך לשמור מאחורי דלתיים סגורות, בזמן שזוגות אחרים יכולים להלך יד ביד ברחוב, לענוד טבעות נישואין וכדומה.
הגאווה נולדה בעקבות מהומות סטונוול. תוכלו לגגל, פה אני אקצר מאוד. קהילת הלהטב נאלצה להשתמש בבארים לא חוקיים בארה"ב, בחסות המאפיה. כל כמה זמן היתה פשיטה משטרתית מלאת אלימות והשפלה. עד שלקהילה שם נשבר הכוס מזה, והם הרימו התנגדות, שאחריה הפך יום השנה לסטונוול ליום הגאווה.
בישראל, המצעד היה קטן מאוד, עד לתקרית דומה בפסטיבל התרמה של ארגון הלחימה באיידס של הקהילה, בלה דואגת. הייתי שם כשהמשטרה הורידה לנו את החשמל, למרות הרישיון שקיבלנו. הייתי שם כששוטרים הגיעו לפזר אותנו עם כפפות לטקס, כי כולנו נגועים במחלה, מסוכן לגעת בנו. שנה לאחר מכן נולד מחדש המצעד התל אביבי המוכר כיום, שהוא אחד מהמצעדים החשובים בעולם.
אז אני מרים ראש בגאווה מול דעות קדומות ושנאה שרוצים להשפיל אותי.
אני עומד גאה מול בנצי גופשטיין, מפלגת נעם וכל הדומים להם.
אני גאה להיות אדם בריא נורמלי, מול אלה שרוצים להשפיל אותי ולהגיד שאני חולה נפש
אני גאה להיות אזרח פרודוקטיבי ממלא חובות במדינת ישראל, מול אלה שלא מוכנים להעניק לי שוויון זכויות.
תודה שקראתם ו
חודש גאווה שמח לכל הקהילה
ולכל מי שרוצה לחגוג איתנו
