הוא ביקש שאשלוט בעצמי. זה הכל
ואני אמרתי כן - בשבילך כן!
הוא בחן אותי, אתגר אותי, אבל אני הייתי כלב טוב
החזקתי - "אתה יותר חזק מהצרכים שלי, אדון"
טיפש!
שאספר לכם? זה כל-כך מביך, אבל בשביל כלב כמוני,
איזה עוד כבוד עצמי נותר לי?
יושב בסלון, מסתכל על הפלאפון, נתלה בכל מילה שלו.
דילדו בחור אחד, פלאג בחור שני וכמובן אטבים על הפטמות
ההשפלה כה מתוקה, כה נפלאה
"ואל תגמור" - ברור שלא, לא בלי רשותו. כלב לא עושה בלי רשות
האדון, ואני חשבתי שאני כלב טוב.
חמש דקות הוכיחו אחרת, כשהסתכלתי על הנוזל שעל הרצפה.
"אני כל-כך מצטער" אמרתי.
הרגשתי כזה אפס, כזה זבל. איך יכולתי לאכזב אותו ככה? הוא סמך
עלי, האמין בי. ואני הבטחתי לו!
חלש, אומלל. מי בכלל גומר במצב כזה? אמרתי לכם שגם ניסיתי
לנבוח תוך כדי? את מי דבר כזה יכול לגרות, מלבד אפס מאופס כמוני.
"תמרח את זה על עצמך - תסתובב עם הבושה הזאת עליך"
ואני מתפלש ומתמרח בשמחה - איזה הערכה עצמית עוד נותרה לי?
אולי הוא לא ילך,לא ינטוש את הכלב הרע אם אעשה זאת?
אז הנה אני, כלב שלא יכול אפילו להתאפק עם הצרכים שלו, כלב שלא
מסוגל אפילו לשמח את האדון שלו. כלב שאין לו מטרה או זכות קיום.
סליחה, אדון. אני אתחנן, אני אשתדל.
דמעות.
אפס, אני אפס, צעקתי לכולם
לעזאזל, אני אפילו מצטט את בן ארצי. באמת אפס